אלמן זכה בקצבת שארים למרות שחי בנפרד מאשתו

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר בפסיקה תקדימית בזכותו של אלמן לקבל קצבת שארים למרות שחי בנפרד ממנה בשנים שקדמו לפטירתה. השופטת דפנה חסון זכריה קבעה ב-26/12/19 כי "אלמלא אותן נסיבות מצערות – לא היה נוצר פירוד בין השניים, והם היו ממשיכים לחיות יחד תחת קורת גג אחת".

כך זכה התובע האלמן, יליד 1975, במאבקו הארוך נגד המוסד לביטוח לאומי, שסירב להעניק לו קצבת שארים. אשתו נפטרה ב-15.3.15 ורק בסוף 2019 זכה לפסק הדין שמאפשר לו לתבוע קצבת שארים מן הביטוח הלאומי.

מדובר בסיפור כואב וטראגי: ב-1988 ילדה האישה את בתם השלישית בניתוח קיסרי. זמן קצר אחרי הלידה לקתה היולדת בדום לב ואירוע מוחי, שהפכו אותה נכה ב-100%. היא אושפזה ב"קפלן" ומשם הועברה למוסד שיקומי. ב-96 עברה לגור בבית הוריה, ובמשך שנים אחרונות טופלה במצב סיעודי. ההורים סירבו לאפשר לבעל לבקר אותה, ואף האשימו אותו במצבה.

במארס 2015 הגיש האלמן תביעה לגמלת שארים. הביטוח הלאומי דחה את בקשתו, בטענה שחי בנפרד מן המנוחה ב-3 השנים האחרונות, כולל 12 החודשים שלפני הפטירה. התובע פנה לבית הדין וטען כי הפירוד היה כפוי, "תוצר של נסיבות אובייקטיביות, שלא היו בשליטת בני הזוג, ושלא נבע מרצונם להיפרד".

לאחר שהוצגו מכלול הראיות בתיק, קבעה קבעה השופטת חסון-זכריה בפסק דינה: "שוכנענו כי הפירוד בין התובע לפלונית נכפה על בני הזוג בשל נסיבות אובייקטיביות שלא היו בשליטתם – מצבה הרפואי של פלונית, היעדר אפשרות אובייקטיבית לשכנה בדירתם המשותפת, והסכסוך שהתגלע בין התובע לבין משפחתה של פלונית בעקבות מצבה של פלונית לאחר לידת הבת הצעירה – ולא בשל רצונו של התובע לחיות בנפרד ממנה".

בנוסף לקבלת התביעה, פסק בית הדין לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח, שישולמו על ידי הביטוח הלאומי.

שם ההליך: ב"ל 49534-07-16 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי.