הפסקה בעבודה

האם מגיעה לנו הפסקה בעבודה? התשובה, למרבה הצער, אינה כה פשוטה.

ראשית, עובדים רבים במשק כלל אינם יודעים כי מגיעה להם הפסקה יומית באורך 45 דקות. הפסקה זו מוגדרת בחוק כ"הפסקה רגילה".

רבים עוד יותר אינם יודעים כי עובדי "עבודת כפיים" (עבודה פיזית) זכאים להפסקה זו אם הם עובדים 6 שעות או למעלה מכך.

עובדים שאינם עובדי "עבודת כפיים" (עובדי משרדים, בעיקר), מקבלים הפסקה בעבודה של 45 דקות – רק אם הם עובדים יותר מ-8 שעות 6 ימים בשבוע, או עובדים יותר מ-9 שעות 5 ימים בשבוע.

המשמעות היא כי עובד משרדי, או כל עובד שאינו מבצע עבודה פיזית, חייב לעבוד 8 שעות רצוף (ללא הפסקה), אם המעסיק שלו קבע כך. היתר כללי זה, שניתן למעסיקים, רלוונטי במיוחד לעובדי משמרות.

עובדי מלונאות רשאים לקבל הפסקה של שעה אחת, במסגרת משמרת רגילה של 8 שעות. ההיתר ניתן בסעיף 18 של צו ההרחבה לענף המלונאות. עובדי נקיון ותחזוקה זכאים למקום מנוחה והתרעננות, באחריות המעסיק.

הזכות להפסקה היא חובת המעסיק, והעובד אינו רשאי לוותר על זכותו להפסקה בעבודה.

תשלום על הפסקה בעבודה

ההפסקה, באופן עקרוני, אינה משולמת – העובד אינו מקבל כסף או תמורה אחרת על הפסקה בעבודה.

אם המעסיק דורש מן המועסק להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה שלו – העובד מקבל כסף על הפסקה בעבודה.

המשמעות: אם עובד נשאר במשרד או במפעל בזמן ההפסקה שלו, אי אפשר למנוע ממנו תשלום על זמן ההפסקה.

תפילה היא הפסקה? לפי החוק, לעובד מותר להתפלל בזמן יום העבודה, כמובן לפי מנהגי הדת ובאופן סביר.

מטרות ההפסקה

מטרתה המרכזית של הפסקה בעבודה היא – אוכל ומנוחה. הפסקה לצורך יציאה לשירותים ("התפנות") אינה נחשבת להפסקה, ולכן מותר לכל עובד ללכת לשירותים בכל עת, כל עוד השימוש הוא סביר.

באחריות המעסיק לדאוג לחדר שירותים תקין וראוי במקום העבודה, או בקרבתו. במקרים מיוחדים, יקבל מעסיק פטור ממשרד התמ"ת (משרד הכלכלה, כיום) מהקמת חדר שירותים, לפי סוג העבודה.

מכיוון שהמנוחה היא המטרה המרכזית, חובה על המעסיק לאפשר למועסק לעשות הפסקה של חצי שעה רצופה. רציפות ההפסקה חשובה, כי 6 הפסקות של 5 דקות כל אחת אינן נחשבות "הפסקה רגילה" לפי החוק, למרות שסכום הדקות מצטבר ל-30.

הפסקה חוקית לא יכולה לעלות על 3 שעות. הכוונה היא שהעובד לא יכול לצאת ולחזור לאחר זמן רב, כחלק מההפסקה.

יציאה מהעבודה

במסגרת הפסקה רגילה, מותר לעובד לצאת ממקום העבודה.

המעסיק רשאי להכריח את העובד להישאר במקום העבודה גם בזמן ההפסקה שלו, ובמקרה כזה ייחשב זמן ההפסקה חלק משעות העבודה הרגילות של העובד.

סיבות חוקיות להשארת העובד במקום העבודה גם בזמן ההפסקה: נוכחות הכרחית לתהליך העבודה, הכרחית לתפעול ציוד או מכונות.

הפסקת עישון

עובדים מעשנים זכאים לצאת החוצה ולעשן מחוץ למקום העבודה.

מעסיק שאינו מעוניין כי העובדים ייצאו לעשן, חייב להקצות חדר עישון ייעודי, או לפחות פינת עישון מאווררת ומופרדת.

עובדים שאינם מעשנים זכאים שלא להיחשף ל"עישון פסיבי", דהיינו חשיפה לעישון של עובדים אחרים.

המעסיק אינו חייב להקצות הפסקות עישון מיוחדות. העובד חייב להקפיד על הפסקות עישון קצרות ככל האפשר.

במקרה שבו הפסקת עישון של עובד חרגה מן הסביר, הוא זכאי לנכות את זמן העישון מהתשלום לעובד, או אף לנקוט בהליכים אחרים (שימוע וכו'). הפסקת העישון ניתנת כחלק מהזכות הבסיסית להפסקה בעבודה.

הפסקה בין ימי עבודה

החוק קובע מינימום של 8 שעות הפסקה בין יום עבודה אחד למשנהו.

משמעות החוק: יש לשחרר את העובד לביתו כדי שיוכל לישון בלילה, או במהלך היום. הפסקה בין ימי עבודה איננה "הפסקה רגילה" ואינה נחשבת ל"הפסקה בעבודה", במובן של הזכות לקבל 45 דקות "למנוחה ולסעודה".

פגיעה בזכות להפסקה בעבודה

במקרה של הפרת חוק מצד המעסיק, העובד יכול להגיש תלונה נגד המעסיק, ביחידה לאכיפת חוקי העבודה. היחידה פועלת במסגרת משרד העבודה והרווחה. גם עובדי קבלן רשאים להגיש תלונה.

מאמרים נוספים: זכויות עובדים