אינה זרצקי
אינה זרצקי, בת 58, יועצת חינוכית ומורה, פנתה ב-2013 ל'זכותי' ומספרת:
"זכותי עזרו לי, כי הם פשוט במצב חירום היו בשביל גב, איזושהי כתף שמחזיקה אותי. מ-2009 אני הבנתי שאני לא יכולה לתפקד במסגרת שעבדתי. יש לי בעיות קול מאוד חריגות, אף אוזן וגרון ואסטמה מאוד קשה, שלוש פריצות דיסק אחת אחרי השניה".
"אף אחד לא הסביר לי שאני צריכה לפנות לביטוח לאומי ואף אחד לא הסביר לי את התהליכים. עברתי תהליכים מאוד קשים בביטוח הלאומי. זה היה תהליך מאוד אלים, מאוד שובר. למה אני צריכה כל פעם לעבור את המבחנים האלה בצורה כזאת הורסת, ובתוך הודעות האלה, אני קיבלתי מחלות נוספות. בגלל הלחץ, זה היה פשוט מחק מהמפה".
"אני הבנתי שאני פשוט לא קיימת. אני פשוט איבדתי את כל המוטיבציה שלי לחיים. זה כואב. זה בלתי נסבל וכואב. הגעתי לזכותי וקיבלתי פתאום המון כבוד וקיבלתי תמיכה, ותשומת לב והם הבינו טוב מאוד באיזה מצב אני נשארת".
"הם שאלו רק שאלה אחת – למה עדיין אחרי 42 ועדות בריאות שאת עברת עם כל הדברים, והמסמכים שיש לך, לא קיבלת שום דבר בעצם? בעזרת זכותי קיבלתי 2,500 שקל כפנסיה נוספת, ופעמיים בשבוע הם התקשרו לשאול איך אני מרגישה. וזה היו הטלפונים היחידים שאני קיבלתי. היחס האנושי איפשר לי אולי לפתוח דלת לתקווה באיזה שהוא מקום ואולי לחייך קצת".
