נר מוניק
תמלול מכתבה של נר מוניק, מתאריך 5 במרץ 2009:
מכתב תודה והוקרה לצוות חברת “זכותי”.
ביום שלישי 5.8.08 הגעתי לפגישה ראשונה בחברת ,זכותי”. זאת, לאחר שביקשתי לפרוש מעבודתי בהוראה וקיבלתי מכתב עם תשובה שלילית. לאחר שלושים וחמש שנות עבודה, הרגשתי עייפה ושחוקה, ולא ראיתי מוצא. בנוסף, היו לי בעיות רפואיות לא מעטות, והחלטתי לפרוש על רקע רפואי. קראתי כתבה מפרגנת מאוד על חברת “זכותי” בעלון הסתדרות המורים, וכן כתבות מחמיאות באתר “זכותי” באינטרנט. החלטתי לנסות את מזלי.
לאמיתו של דבר, הגעתי כשאני סקפטית ופסימית לחלוטין. בכניסה קיבלו אותי מורן ואורטל המקסימות, ואלון היה ענייני ואופטימי ביותר. כבר בשיחה הראשונה, נתתי לאלון את אישורי לפתיחת התיק, וחזרתי הביתה אופטימית ורגועה.
למחרת קיבלתי טלפון מפתיע, בו הודיעו לי ממשרד החינוך, כי אושרה לי הפרישה. מיד התקשרתי לאלון וביקשתי לבטל הכל. אולם אלון הודיע לי כי לא מבטלים את התביעה לנכות כללית, והטיפול בתיק יימשך. שוב הייתי פסימית, אך שמחתי שאני לא מתחילה את שנת הלימודים, ואני פנסיונרית (מוקדמת) סוף סוף.
אלון הדריך אותי צעד אחר צעד, השיב בסבלנות לטלפונים שלי. מורן האזינה בנחת לכל השאלות והדרישות שלי. וזה לא פשוט, כי אני חסרת סבלנות ומאבדת מהר מאוד כיוון מול ערימת הבירוקרטיה, הניירת וה”לך תבוא”. אלון יודע היטב את העבודה, התהליך, וקולע בוודאות מה תהיינה התוצאות הסופיות. הרגשתי בהחלט שאני בידיים טובות.
התביעה הוגשה באוקטובר, והנכות הכללית אושרה לאחר מספר חודשים. היום אני מקבלת קצבה מכובדת מן הביטוח הלאומי. לא היה לי מושג שזה מגיע לי, ובוודאי שלא הייתי מסוגלת להתחיל תהליך מייגע ומורכב מול הביטוח הלאומי לבד. בשיחה עם אפרת מהסתדרות המורים, קיבלתי משוב מאוד חיובי על חברת “זכותי” ועל הישגיה למען חברי הסתדרות המורים החולים שלא יודעים דבר על זכויותיהם, וממשיכים בעבודתם הקשה עם קשיים וחוליים. אני קוראת לחבריי המורים לפנות לחברת “זכותי”, להתייעץ עם אלון ,להאמין בידע שלו ולסמוך עליו.
לי ולאלון יש עדיין כברת דרך לעבור ביחד מול חברות הביטוח האחרות, אך אנו ממשיכים ביחד. אני עדיין בחרדות מול הממסדים השונים, פונה לאלון ו’מציקה’ להם בכל עניין ושאלה, אך רגועה, כי הדברים ייעשו על הצד הטוב ביותר. אני מודה שוב לאלון כמובן, למורן ואורטל ולא אשכח את ליאורה ומיכל. יישר כוחכן. איזה מזל שהיתה לי הזכות להכיר את “זכותי”.
תודה והמון בריאות לכולכם,
נר מוניק.
