מתוך כלל בעלי המוגבלות, רק 50% מועסקים
מחקר מכון ברודקייל מגלה בין השאר כי כרבע מכלל אוכלוסיית ישראל בגיל העבודה, הם נכים או מוגבלים; 200 אלף איש מקבלים קצבת נכות כללית; רק 50% מכלל הנכים והמוגבלים אכן מועסקים, לעומת 72% מאוכלוסיית ישראל בגיל העבודה שאינם נכים או מוגבלים.
מאת אלון אהרונוב, מנכ"ל זכותי
בעקבות המלצות ועדת לרון (הוועדה הציבורית לבדיקת צורכי הנכים בראשות השופט לרון ז"ל), התקבל תיקון בחוק הביטוח הלאומי (" חוק לרון"), אשר שינה את מבנה קצבת הנכות הכללית ואת תנאי הזכאות לקבלתה.
חוק לרון, שנכנס לתוקף ב-1 אוגוסט 2009, נועד לתקן עיוות ארוך-שנים בחקיקה הסוציאלית בישראל, שלמעשה דיכא כל רצון של נכה לעבוד.זאת, כיוון שכל יציאה לעבודה היתה פוגעת בקצבת הנכות לה היה זכאי הנכה. לכן, חוק לרון התכוון לעודד נכים בגיל העבודה להשתלב בשוק העבודה או להגדיל את היקף השתתפותם בו.
הכלי המרכזי של חוק לרון נקרא קצבת עידוד, והיא מחליפה את קצבת הנכות, במקרה של נכה שאכן יוצא לעבוד. חוק לרון מעניק קצבת עידוד במקרה שהמשכורת גבוהה מ-45% מהשכר הממוצע במשק או במקרה שהמשכורת גבוהה מ-60% מהשכר הממוצע במשק. ההבדל בין 45 ל-60 אחוזים נקבע על פי מצבו הרפואי של הנכה ו/או תקופת הזכאות.
מכון ברוקדייל, בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי וביוזמתו, ביצעו ב-2012מחקר מעקב אחר השלכות 'חוק לרון' על מצב התעסוקה של בעלי מוגבלות בגיל העבודה (67-18) בישראל. המחקר נעשה בשני סבבים – לפני החלת התיקון ולאחריו.
הדו"ח הנוכחי של מכון ברוקדייל מציג ממצאים מהסבב הראשון של המחקר, שהתבצע בסוף 2009 – תחילת 2010, לפני יישום התיקון בחוק. בדוח מוצג שיעורם של כלל הנכים ("בעלי המוגבלות", בשפת המחקר), וכן מוצגים, בפעם הראשונה, שיעוריהם של סוגי המוגבלות השונים (פיזית, נפשית, חושית וקוגניטיבית) באוכלוסיית ישראל בגיל העבודה.
כמו-כן, נבחנים מאפיינים של בעלי המוגבלות, בעיקר בתחום התעסוקה – מצב תעסוקה, משאבים לתעסוקה, מאפייני העבודות של מי שמועסקים, מוטיבציה לעבוד בקרב מי שאינם מועסקים, והעזרה הדרושה להם לצורך שילוב בשוק העבודה.
ממצאי המחקר מראים כי:
1) מתוך כלל אוכלוסיית ישראל בגיל העבודה, 24.7% הם נכים (בעלי מוגבלות), כלומר כמיליון איש. שיעור זה כולל בעלי מוגבלות בדרגה קלה, בינונית וחמורה. מתוך בעלי המוגבלות, כחמישית (כ-200,000 אלף איש) מקבלים קצבת נכות כללית.
2) מתוך כלל בעלי המוגבלות, רק 50% מועסקים. זאת, לעומת 72% מאוכלוסיית ישראל בגיל העבודה שאינם בעלי מוגבלות.
3) כחצי מיליון בעלי המוגבלות שאינם מועסקים כוללים כ-150,000 מקבלי קצבת נכות כללית וכ-350,000 שאינם מקבלים קצבה זו.
המחקר מראה כי לאחרונים (שאינם מקבלים קצבת נכות) יש חסמים רציניים לתעסוקה, בדומה לאלה של מקבלי הקצבה. מאחר שדרגת מוגבלותם חמורה פחות מזו של מקבלי הקצבה, השקעה בשיפור משאבי התעסוקה שלהם, בעיקר של הצעירים שבהם, עשויה לתרום לשילובם בשוק העבודה ולמניעת הצטרפותם למעגל מקבלי הקצבה בעתיד.
מתוך בעלי המוגבלות שאינם מועסקים, ליותר מ-200,000, בהם כ-50,000 מקבלי קצבת נכות כללית, יש מוטיבציה לעבוד. קבוצה זו מהווה אוכלוסיית יעד לשילוב בשוק העבודה במידה שיינתנו לה תמיכה וסיוע, כגון הכוונה מקצועית, עזרה במציאת עבודה, התאמות במקום העבודה ואמצעי תחבורה למקום העבודה.
על מנת להשלים את המעקב וללמוד על השפעת התיקון בחוק הביטוח הלאומי על מצב התעסוקה של בעלי מוגבלות, מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל והמוסד לביטוח לאומי עומדים לבצע את הסבב השני של המחקר, לאחר שחלפה תקופה של כשלוש שנים מאז יישום התיקון בחוק.
