כבאים נפגעי עבודה
כבאים נפגעי עבודה: הכרה בסרטן הלימפומה כפגיעת עבודה
לאחר שהכירה מערכת המשפט בלחץ דם גבוה וסרטן העור כפגיעות עבודה, מכיר בית הדין לעבודה בתל אביב בכבאי בן 73 שלקה בסרטן הלימפומה כנפגע עבודה. זאת לאחר מאבק של 7 שנים בביטוח הלאומי. אמנם נראה שלא מדובר בתקדים שיחול על כלל הכבאים שיחלו במחלה, אך המגמה היא הרחבת ההכרה במחלות שונות.
מאת אלון אהרונוב מנכ”ל זכותי, וצוות זכותי
בפסקי דין קודמים, הכירה מערכת המשפט הישראלית ביותר ויותר מחלות כמחלות מקצוע אצל כבאים. כך למשל הכיר בית הדין בחיפה בלחץ דם גבוה של כבאי בתור תאונת עבודה, בשל העובדה שנאלץ לעבור ממצבי מנוחה למצבי מתח לעתים קרובות וכן בשל חשיפתו למראות קשים של פצועים והרוגים.
דוגמה נוספת היא הכרה של בית הדין לעבודה בתל אביב, בכבאי שהיה חשוף לאור שמש באופן ממושך, כנפגע עבודה. לאחר שהוחלט כי התקיים קשר סיבתי בין החשיפה לשמש לבין התפתחות סרטן העור, הכירו במחלה כמחלת מקצוע. לעומת מקרים קודמים ומחלות חדשות שהוכרו במשך השנים כמחלות מקצוע, סרטן הלימפומה אינו מוכר כחלק מרשימת מחלות המקצוע של הביטוח הלאומי, ולא נחשב ככזה באופן אוטומטי.
הרחבת מעגל ההכרה לכבאים
אף על פי שסרטן הלימפומה אינו מופיע ברשימת מחלות המקצוע, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב החליט בשבוע שעבר לקבל את תביעתו של כבאי בן 73 ולהכיר בו כנפגע עבודה בשל מחלת הסרטן שבה לקה. זאת לאחר ששני מומחים רפואיים שמונו על ידי בית הדין קבעו כי מתקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה של הכבאי לבין המחלה.
לפני כ-12 שנים סיים הכבאי לעבוד. שלוש שנים לאחר מכן, ערך אבחון בו התגלה כי הוא חולה בסרטן הלימפומה. הכבאי עבד במשך 25 שנה באחת מתחנות הכיבוי בתל אביב ואף היה כבאי מבצעי במשך 9 שנים מתוכן. במסגרת העבודה לקח חלק בכיבוי שריפות מסוגים שונים, אך לדאבונו, המסיכות בהן השתמש לא היו אטומות באופן מלא, מה שהביא לחלחול גזים אל חלל המסיכה וחשיפה לפיח, עשן שריפה וחומרים רעילים אחרים שנוצרו כתוצאה מהבעירה.
תמונה מאת Andrew Magill אילוסטרציה; רשיון: CC.
הקושי בהכרה במחלת הסרטן כתאונת עבודה נובע מכך שיש להראות כי מדובר באירוע תאונתי או במחלת מקצוע. היחשפות ממושכת לחומרים רעילים אינה אירוע תאונתי ואילו סרטן הלימפומה, כאמור, אינו נחשב כמחלת מקצוע. דבר זה הביא את הכבאי, ואת בא כוחו, עו”ד עמוס כהן, לשבע שנים של הליכים בירוקרטיים אל מול הביטוח הלאומי, עד שבית הדין נעתר לטענותיו.
מכיוון שלא מדובר במחלת מקצוע או בתאונה, השתמשה השופטת נטע רות בתורת ה’מיקרו-טראומה’ לנימוק פסק דינה. את ה’מיקרו-טראומה’ הגדירה עוד בפסק דין קודם שעסק בכבאי אחר [בל (ת”א) 27817-02-12, לוי זכריה נ’ המוסד לביטוח לאומי], והסבירה שהיא מתקיימת כאשר “מצבו הרפואי של התובע נובע מסדרה של פגיעות זעירות, כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסוים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהוא התופעה ממנה הוא סובל כיום”. (ההדגשה לא במקור; ‘זכותי’).
במילים אחרות, יש להראות כי החשיפה הממושכת לאותם חומרים רעילים היא שהביאה לנזקים הזעירים, שהצטברו והביאו לנזק ממשי (מחלת הסרטן), הפוגעת בכושר עבודתו של הכבאי.
המומחה מטעם בית הדין, פרופ’ רפאל קטן, השתמש בחוות דעתו בנתונים של ה-WHO (ארגון הבריאות העולמי). הנתונים עליהם הסתמך הראו, כי כבאים נמצאים בסיכון מוגבר של 20% לחלות בסרטן הלימפומה לעומת שאר האוכלוסייה, ולפיכך אכן יש להכיר במחלה כמחלת מקצוע.
נתונים אלו אף הביאו את הביטוח הלאומי להכיר במקרה הספציפי בסרטן הלימפומה כתאונת עבודה. בסופו של יום, אכן קבעה השופטת כי על סמך קביעות המומחים והסכמת הביטוח הלאומי, יש להכיר במחלה כתאונת עבודה.
תקדים משפטי?
השאלה שבוודאי מעניינת כבאים אחרים היא, האם מקרים נוספים של מחלת סרטן יוכלו להיות מוכרים כפגיעות עבודה, עקב פסק דינה של השופטת נטע רות. כאמור, לפי תורת ה’מיקרו-טראומה’ , יש לבחון את הקשר שבין המחלה לבין סיכוני המקצוע. כך במקרה של הכבאי, עלה הצורך לבחון את החשיפה לחומרים ואת הקשר להיווצרות סרטן הלימפומה.
הבחינה נעשית על בסיס מומחה שממונה על ידי בית המשפט, ולכן בהחלט ייתכנו מקרים שבהם לא יימצא קשר בין המחלה לעבודה. כלומר, כל עוד ברשימת מחלות המקצוע לא יופיע סרטן הלימפומה, נראה כי לא תתקבל תביעה דומה באופן אוטומטי.
כמו כן, בית הדין דורש כי יוכח שהשפעת העבודה על התפתחות המחלה תיהיה “משמעותית” ביחס לגורמים אחרים. “השפעה משמעותית מוגדרת בהלכה פסוקה כהשפעה יחסית בשיעור של כ-20% לפחות”, מסביר השופט חיים ארמון בפסק דינו, העוסק בכבאי שתבע הכרה בסרטן שלפוחית השתן כמחלה הנובעת ממקצועו.
אותו כבאי נהג לעשן קופסת סיגריות ליום במשך 25 שנים, אך למרות זאת בית הדין קיבל את טענתו, בהסתמך על חוות דעת המומחה. בנוסף, המומחה לא הצליח לכמת באחוזים את מידת ההשפעה היחסית על החשיפה התעסוקתית אל מול מידת ההשפעת של העישון. כמו כן, על אף שהמומחה היה מודע לכך שעישון הוא גורם מדרבן להתפתחות המחלה הוא נשאר בעמדתו כי תנאי העבודה, בהם נחשף הכבאי לחומרים שנפלטו משריפות בהן טיפל, היו הגורם הראשון למחלתו.
גם אם לא מדובר בתקדימים שיחולו באופן אוטומטי על כלל המחלות של הכבאים, נראה כי אלו בהחלט יכולים לחוש עידוד מן המגמה שנראית בשנים האחרונות בבתי הדין, והיא הרחבת ההכרה במחלות שונות באמצעות תורת המיקרו-טראומה.
למידע נוסף על תאונות עבודה:
אם יש לכם שאלות בנושא תאונות עבודה, או לבירור זכאות, צרו קשר באתר או התקשרו 5520*
