חנה מרון – לזכרה
חנה מרון הייתה אחת השחקניות המוערכות ביותר בישראל. מרון עברה פיגוע חבלני קשה ואיבדה את רגלה, אך שבה לעמוד על הבמה, אפילו בגילאים מתקדמים. מה ששבר את מרון, עם זאת, היה דווקא הביטוח הלאומי.
מאת אלון אהרונוב מנכ”ל זכותי, וצוות זכותי
חנה מרון (1923-2014) היא ללא ספק אחת מגדולות השחקניות שידעה ישראל. מליוני ישראלים זוכרים אותה מהתוכנית “קרובים קרובים”, אבל מרון הייתה כלת פרס ישראל לאמנות התיאטרון וזוכת פרסים אחרים שקטפה במהלך הקריירה הארוכה והמפוארת שלה. מעבר להיותה אמנית מוכשרת ומחזיקת שיא ‘גינס’ בקריירת התיאטרון הארוכה ביותר לשחקנית, עברה מרון גם בחייה האישיים חוויות לא פשוטות ובשנת 1970 איבדה את רגלה בפיגוע חבלני במינכן.
בפברואר 1970, כאשר נסעה ללונדון לאודישן לתפקיד במחזמר “כנר על הגג”, מחבלים תקפו את מטוס ‘אל על’ עליו עלתה בנמל התעופה של מינכן ותכננו לחטוף אותו. בעוד הובלו הנוסעים באוטובוסים למטוס, המחבלים תקפו אותו ברימונים. כתוצאה מהפיגוע שלושה ישראלים נפצעו ואחד נהרג והמחבלים נתפסו כשאחד מהם פצוע קשה. גם מרון הייתה בין הפצועים קשה ומצבה הוגדר כאנוש. על מנת להציל את חייה לא הייתה ברירה אל לקטוע את רגלה השמאלית.
בתמונה: כתבה מעיתון ‘דבר’ על הפיגוע במינכן, 11.02.1970
לאחר הפיגוע, היא נשארה בגרמניה לשלושה חודשים נוספים של טיפולים, אשר נמשכו אף בחזרתה לישראל. הרופאים הרכיבו למרון רגל תותבת וממש חודשים בודדים לאחר ששבה לארץ כבר עלתה על במת תיאטרון ‘הבימה’ והציגה במסגרת ערב התרמה. מהקהל הישראלי היא זכתה לאהדה ויחס חם, אך מהביטוח הלאומי, מסתבר, זכתה ליחס קצת פחות רגיש.
“הפרוטזה היא הבטחון שלי”
בשנת 2010 נתבשר למרון מהביטוח הלאומי כי אינה זכאית לקבלת פרוטזה חדשה. “לא בכיתי כבר הרבה זמן”, סיפרה חנה מרון בראיון לעיתון הארץ בינואר 2010 בקול רועד, “אבל בשיחת הטלפון עם הפקידה מהביטוח הלאומי נשברתי. זה כל כך משפיל, כל כך פוגע”.
אף על פי שהסבירה מרון לפקידה האחראית על מתן האישורים שהיא זקוקה לפרוטזה מכיוון שהנוכחית אינה יציבה ואף מסכנת אותה בהליכתה, היא סורבה בטענה כי לפי הכללים ניתן להחליף פרוטזה רק כל ארבע שנים ואילו עבור
מרון טרם חלף פרק הזמן הדרוש. הפרוצדורה הזו נבעה משינוי חקיקה, לפיו יש לעבור הליך בירוקרטי לבחינת מצב הנכה בכל פעם מחדש ורק אז יינתן אישור.
“לא ברור לי מה הם בודקים”, סיפרה מרון באותו הראיון, “אם עדיין אין לי רגל?”. עוד הסבירה כי הפרוטזה היא הבטחון שלה ובאמצעותה היא עומדת בתיאטרון שעתיים על הרגליים. “פרוטזה טובה היא גלגל ההצלה שלי, זה נכון לגבי כל נכה במצבי”, הוסיפה.
“יש לי פרס ישראל, לא מגיעה לי פרוטזה?”
על הבמה ועל המסך, נהגה חנה מרון להפגין כשרון ובטחון אינסופיים, ומסתבר שכך גם היה אופייה מאחורי הקלעים. כפי שחזרה מהר לשגרת חייה לאחר אותו פיגוע, גם בגילה המתקדם המשיכה מרון להופיע כמעט כל ערב באמצעות הפרוטזה וזכתה להערכה רבה.
נראה שדווקא סירובו של המוסד לביטוח לאומי לאשר את החלפת הפרוטזה, היה זה שכמעט ושבר את מרון, כפי שסיפרה לעיתון ‘הארץ’: “בתוך הכאב והצער ומתוך תסכול עשיתי את מה שאני אף פעם לא עושה וצעקתי לפקידה: ‘פרס ישראל, יש לי פרס ישראל, עשיתי כמה דברים במדינה, לא מגיעה לי פרוטזה?”.
בסופו של דבר נענה הביטוח הלאומי לדרישתה של מרון, אך זאת כמובן רק לאחר הפנייה לאמצעי התקשורת. באותה העת נמסר בתגובה מהביטוח הלאומי כי “מרון הופנתה לרופא מומחה בתחום כדי שיתאים תותבת ייחודית לה. אנו מתנצלים אם חלה אי הבנה ועומדים לרשות הגברת מרון בכל פנייה או הבהרה”. כמו כן, באותה העת הסכים הביטוח הלאומי לבחון מחדש את הליך מתן האישור לפרוטזות.
- לכתבה המלאה באתר עיתון “הארץ”
- עברתם תאונה? סובלים מנכות? פנו ל”זכותי” באתר או חייגו 5520* מכל טלפון
