ביטוח לאומי מציג: 5 שנות עיצומים על חשבון נפגעי עבודה
כבר חמש שנים נוקטים עובדי הביטוח הלאומי עיצומים בתחום חשוב אך מצומצם: תקנה 17, הנוגעת לנפגעי עבודה שהכנסתם ירדה באופן קבוע בגלל הפגיעה. למה זה קורה, במי זה פוגע ומה צפוי לקרות בעתיד
מאת אלון אהרונוב
ב-15 באוקטובר 2001 שלחה לאה מנצורי, מנהלת אגף נפגעי עבודה במוסד לביטוח הלאומי דאז, מכתב רשמי למנהלים, פקידים ומזכירים בנושא “תקנה 17” לתקנות הביטוח הלאומי, שנכנסה לתוקף ב-13/9/01.
לפי תקנה 17, “נכה יהיה רשאי להגיש תביעה בנפרד להגדלת דרגת נכות של %20 ומעלה, אם הפגיעה גרמה לירידה ניכרת בהכנסות ולא לזמן מוגבל, גם בשלב מאוחר לקביעת דרגת הנכות,ואף אם לא חל שינוי בנכות הרפואית”.
הסמכות להקטין או להגדיל את דרגת הנכות נתונה לוועדת הביטוח הלאומי, בלי צורך לעבור דרך ועדה רפואית. כדי להגיש תביעה זו, נדרשים מספר תנאים:
1) חלפה שנה אחת מאז נקבעה דרגת נכות יציבה של 20% ומעלה
2) לא חלפו 5 שנים מהתאריך שנקבעה נכות לצמיתות
3) דרגת הנכות נקבעה מ-13/9/96 ואילך (ולא קודם לכן)
4) ניתן להגיש תביעה נוספת לפי תקנה 17 רק פעם אחת בשנה
עובדי הביטוח הלאומי טוענים כי תקנה 17 יצרה עומס עבודה חדש, ולכן ב-7 השנים האחרונות (בערך מ-2005) הם מסרבים לטפל בתביעות אלו. ב-5 השנים האחרונות הפכו העיצומים לגלויים, והעניין פורסם בכלי התקשורת.
המוסד לביטוח לאומי מסר לאחרונה לעיתון דה-מרקר כי מתקיימים דיונים למציאת פתרון, דרך הוועד הארצי וההסתדרות; בינתיים, אין שום סימן שהעיצומים יסתיימו בזמן הקרוב. חלק מנפגעי תאונות העבודה נאלצו להגיש תביעה לבית הדין לעבודה כדי שבקשתם תטופל, אך תביעה שכזו עשויה להימשך חודשים ארוכים.
אלון אהרונוב, מנכ”ל זכותי, אומר: “הבקשה נבחנת על פי הוראת הביצוע ללא וועדה רפואית ולכן העומס הנטען על ידי עובדי הביטוח הלאומי אינו ברור”.
אהרונוב מזכיר כי “על פי הוראת הביצוע ניתן להגיש את הבקשה רק אחת לשנה, ולא יאוחר מתום חמש שנים מהתאריך בו קבעה הוועדה נכות צמיתה. לכן, המשמעות של העיצומים היא הפסד אדיר של ציבור המבוטחים, שיאבדו את זכותם לתבוע עקב חלוף חמש השנים; וזאת, בנוסף להתמודדותם עם הפגיעה הפיזית והפגיעה הכלכלית כתוצאה מהנכות”.
