ביטוח לאומי או קיפוח לאומי?

מאת אלון אהרונוב

בתגובה לפרסום מקרה שבו יולדת לא קיבלה תגמולי ביטוח בגלל שהתבקשה לצאת מבית החולים שעה אחת לפני המועד המזכה, פרץ גל של תגובות זועמות של ישראלים כנגד הביטוח הלאומי ברשת.

גולשת בשם “אזרחית” כתבה ב-ynet, בין השאר: “זהו המוסד השנוא ביותר על  העם בישראל…בביטוח לאומי כל התקנות לטובת המוסד ולרעת האזרח…להם מותר לתבוע אתכם הרבה שנים לאחור, אזרח יכול לתבוע זכויותיו רק שנה מיום הזכאות”.

בתגובה לדברים אלו, אדם שהזדהה בתור עובד המוסד לביטוח לאומי בירושלים, ניסה להגן על מקום עבודתו: “לעתים גם לנו נדמה כי יש עיוותים כלשהם בהוראות החוק, והמוסד יוזם במקרים הראויים תיקוני חקיקה בהתאם – ואין מדובר בתהליך פשוט…תשלום הגמלאות אינו יוצא מכיסינו ואנחנו בעמנו חיים, לא מפלצות ולא מרושעים, הציבור אינו יודע כי אנו מפעילים תמיד את הספק לטובת מבוטחנו”.

הגולשים הגיבו מיד לעובד הביטוח הלאומי: “אז אתה צדיק בסדום”…”אני באופן אישי הייתי מבטל את הביטוח הלאומי ומחייב בחוק ושכל אחד יעשה ביטוח פרטי משלו”…”חלק מהאנשים שעובדים שם אכן יכולים להיות חביבים אבל לצערי נתקלתי בעיקר בקשיון עורף, אטימות ובירוקרטיה מרפה ידיים ומכעיסה”.

 

הצ’ק הגיע אחרי המוות

אחת המגיבות לעובד המל”ל פירטה את סיפורה: סבה נזקק לטיפולים רפואיים, שאת מחציתם היה אמור לשלם הביטוח הלאומי. לאחר חודשיים, התשלומים עוכבו למשך חצי שנה – וכאשר הם הוציאו צ’ק, הופיע עליו תאריך שהיה יום אחד אחרי פטירת הסב. כל נסיון לקבל את הכסף ליורשים עלה בתוהו, וההפסד הסתכם ב-5000 שקלים.

אחר סיפר על אחיו, שהיה קורבן של תאונה, ונאלץ שלא לעבוד במשך מספר שבועות. כאשר פנה לביטוח הלאומי כדי לקבל פיצוי, נדחתה בקשתו. אך מכיוון שהיה סטודנט למשפטים, לא נכנע, קרא את החוקים הרלוונטיים והגיש בקשה בשפה משפטית מלומדת. רק לאחר הגשת פניה זו, הוא קיבל 20 אלף שקלים מן המוסד לביטוח לאומי.

טענה מהותית שחזרה על עצמה בכל הררי התגובות היא זו: המערכת שאמורה לעבוד לטובת האזרח, איכשהו עובדת תמיד נגדו. החוקים נכתבו כדי לעזור לאזרח, אך הפרשנות של פקידי המוסד לביטוח הלאומי היא הפוכה: לרעתו של האזרח, שנמצא במצב קשה – חולה, נכה או פצוע.

 

מבחן התחתונים

דוגמה לכך הן הועדות הרפואיות. גולשת בשם “אלת הצדק” סיפרה על “אנשים עם לב מאבן”, היושבים בועדות הרפואיות הללו. וכך סיפרה: “אימי הייתה רק לפני שבועיים בועדה כזאת. אימי אישה בת 63 חולת סוכרת מגיל 18 (סוכרת נעורים) שכתוצאה מסיבוכי נעשתה עיוורת ועם בעיות ברגלים”.

כשהגיעה האם לועדה, היא עמדה בפני מבחן משפיל, המכונה ‘מבחן התחתונים’ על ידי נפגעי המוסד: “ביקשו מאימי להוריד את המכנסיים ולשים אותם בחזרה…”. לא עזרה העובדה שהאם מתקשה ללבוש בגדים בעצמה, ולא עזר שהאב הוא נכה צה”ל: “טענו בועדה שאם הם יחליטו שהם לא זכאית לעזרה , היא כבר לא תקבל, כי עכשיו היא מקבלת קצבת זיקנה ולא נכות“.

בועדות הרפואיות יושבים רופאים ועובדי המוסד לביטוח לאומי. אלא שאין בועדה תמימות-דעים, ולעתים עובדי המוסד חולקים על דעת הרופאים, לא כדי לשפר את מצבו של הנפגע אלא להיפך: “אני ירושלמי לשעבר והיתה לי ועדה רפואית אצל רופא שלכם, בסניף שאתה עובד בו. הרופא קבע לי אחוזי נכות ואחד מהעובדים שלכם הגיש ערעור על החלטת הרופא! אז כן, זה נתון לשיקול העובדים בסוף. והכי אבסורד, שאתם מעסיקים את הרופאים ואתם מערערים על החלטתם”.

גם החובה להפריש כספים עבור הביטוח הלאומי איננה מובנת מאליה, כך מסתבר: “אחד הדברים הגרועים ביותר בביטוח הלאומי זה שהם לא מיידעים בכתב כל צעיר שמלאו לו 18 את חובתו לשלם את הביטוח הלאומי, במקרה שהצעיר לא גויס מכל סיבה שהיא. וכך נצברים לחובתו סכומים נכבדים כשהוא מגלה זאת רק בגיל 25 + ואז גם יש תוספת ריביות וקנסות…” (הגולש CB).

מחכים שהחולה ימות

רינה מנתניה, חולת סרטן, שיתפה את הסיפור שלה: “כשחליתי בסרטן 7 חודשים אחרי הולדת בני השלישי, הגידול היה ענק (8 ס”מ), והיה צורך להתחיל מייד בטיפולים כימותרפיים. הגשתי בקשה לביטוח הלאומי לקצבת שירותים מיוחדים, הניתנים לחולים שאינם מסוגלים לתפקד לבד. הבקשה שלי נדחתה, מהסיבה: לא עברו 90 יום מרגע גילוי המחלה עד לתחילת הטיפולים! כן, כן! הביטוח הלאומי מחכה שחולים ימותו ללא טיפול, ואם הם שורדים בלעדיו אחרי 3 חודשים, הם מעניקים את הקצבה. אני, אמא צעירה לשלושה ילדים, עם סרטן מתקדם, ששילמתי כל חיי ביטוח לאומי, לא קיבלתי סיוע ממנו כשבאמת הזדקקתי לו”.

זהר, שמתגורר כיום בחו”ל, גולל את סיפורו הקפקאי, כיצד נסע לחו”ל, ובעודו שם, שמע כי הטלוויזיה שלו עוקלה בגלל חוב לביטוח הלאומי. כאשר חזר, התברר כי הביטוח הלאומי חייב לו כסף, ולא הוא להם. בתחילה סירבו להחזיר לו את ההפרש, ובסוף נכנעו. כאשר בא לאסוף את מכשיר הטלוויזיה המעוקל, גילה כי הוא שבור – והתיקון שהובטח לא בוצע עד היום.

עובד נוסף של הביטוח הלאומי יצא גם הוא להגן על מקור פרנסתו: “כמה עובדים יש בביטוח לאומי? (רמז – אלפים); כמה מבוטחים יש (רמז – כל העובדים במדינה)? כמה מבקשים כספים מהביטוח הלאומי, כולל לידות, מילואים, אבטחת הכנסה, פגיעות בעבודה (רמז – המון)? כמה אנחנו יוצאים מעורינו כדי לעזור להם, כן, כולל לרמאים? המון. ובכל זאת – אנו ‘רשעים’…בלי לברר, בלי לבקש תגובה, בלי לומר ‘ניסיתם לשמור על הכסף של כולם, אבל אולי זה לא המקרה’. פשוט רשעים”…

משה, גולש בעל חוש הומור מפותח, טוען כי לביטוח הלאומי יש “מספרי זכיה: 19, 24, 49, 59, 74, 89” – אלו אחוזי נכות הנמוכים בדיוק באחוז אחד מן המספר הנדרש לקבלת סכום כסף גדול יותר.

“המחלה – פרי דמיונך”

חולת קוליטיס סיפרה כיצד הגישה את כל המסמכים הרלוונטים לביטוח הלאומי, אך ספגה מכה: “חודש עבר וקיבלתי תשובה שהרופאה דחתה את בקשתי, וזה אומר שאני בריאה לחלוטין והשילשול הדמי והכרוני הם בעצם פרי דמיוני ותו לא…עקב המחלה אני לא עבדתי 5 שנים וביטוח לאומי, אותו הגוף שגבה ממני כספים נכבדים בזמן שעבדתי, לא היה מוכן לתת לי ולו שקל אחד”.

גם מוקד השירות הטלפוני של המוסד לביטוח לאומי סופג ביקורת קשה. אדם שפוטר מעבודתו וביקש מידע על זכאות לדמי אבטלה, סיפר על התלאות שעבר בטלפון: “לא שיש לי בעיה עם ערבים אבל לטלפון ענתה מישהי שבקושי דיברה עברית. כל משפט שני שלי היה ‘מה? מה אמרת?’ והיא היתה כל כך גועלית ואטומה שזה פשוט העליב אותי לדבר איתה בטלפון…כל שיחה גוררת עשרות דקות של המתנה, המוקד שלכם מעסיק אנשים שאין להם ולו צל של מושג מה שירות. אנשים שפשוט מעליב לדבר איתם”.

השפלה במקום פיצוי

אם קיים ויכוח על העובדות, אין ספק שאזרחים רבים הפונים לביטוח הלאומי יוצאים בתחושה קשה של השפלה. אחד מהם הוא “קיצבאי”, המספר כך: “לא מזמן היגעתי לסניף הביטוח הלאומי ברחוב בן שטח בירושלים להגיש את בקשה לקצבת גמלאי .כבר בכניסה לשם ערכו אנשי הביטחון  חיפושים מדוקדקים על גופם של הנכנסים ובלא מעט אגרסיביות ובחוסר נימוס. ההרגשה היתה קשה כאילו אתה לא רצוי שם. לאחר מכן פקידת הקבלה אליה פניתי היתה כה חסרת סבלנות ונימוס ורצתה כבר לנפנף אותי בדקות הראשונות כשחשבה שבאתי ללא סיבה מוצדקת. אחרי כ-30 שנות עבודה ותשלומי מסים לביטוח הלאומי, יצאתי בהרגשה נוראית ואני מתפלל לשם שלא אזדקק להם לעולם”.

המוסד לביטוח לאומי הוא המוסד הממשלתי בו רמת השירות היא הנמוכה ביותר, כך נקבע ב”מדד הביורוקרטיה” שפירסם איגוד לשכות המסחר. סקר רבעוני זה, של חברת SQ איכות השירות וקבוצת “גיאוקרטוגרפיה”, פורסם באוקטובר 2010. הביטוח הלאומי קיבל את הציונים הנמוכים ביותר ביחס האישי של הנציג, מקצועיות-איכות הפתרונות וזמינות נציגי השירות.

הכי הרבה תלונות

המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף המוביל במספר התלונות שהתקבלו כלפיו, על פי דו”ח נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, לשנת 2009. כמות התלונות כלפי הביטוח הלאומי פתחה פער גדול על פני כל הגופים האחרים: משטרת ישראל, משרד הפנים, האוצר, המשפטים, התחבורה, מנהל מקרקעי ישראל, רשות השידור ומשרד החינוך.

כמות התלונות על המוסד לביטוח הלאומי היא עצומה. מעבר לעובדה שמדובר במוסד בירוקרטי מסורבל הסובל, ככל הנראה, ממצוקת כוח אדם, יש לשים לב לתלונה העוברת כחוט השני בקרב כל דברי האזרחים: כל החיים שילמנו כסף רב לביטוח הלאומי בלי להפסיד תשלום אחד – אך כאשר אנחנו מוצאים את עצמנו במצוקה, זקוקים לעזרה ולתמיכה כלכלית – הפקידים יעשו הכל כדי שלא נקבל כלום.

אם המוסד לביטוח לאומי אכן צודק בטענתו שאין לו ברירה אלא להדוף תביעות בגלל מצוקה תקציבית, אז אדרבה – העלו נא בבקשה את דמי הביטוח הלאומי כדי שלמוסד לא תהיה בעיה של מזומנים. אבל ההגיון אומר שהמוסד צריך לשלם את מה שקבוע בחוק, ואם זה אומר שהוא ייכנס לגירעון – אז זה גורלו. הממשלה תתערב במקרה של גירעון, ותקבע בחוק מהם דמי הביטוח הלאומי הראויים כדי שאזרחי ישראל יוכלו לסמוך על המוסד הזה – רשת הביטחון הסוציאלי של מדינת ישראל.