שבר בכף היד – תאונת עבודה
עובד מטבח במסעדה החליק על רצפה רטובה, שבר את ידו – וקיבל מבית המשפט פיצוי כספי של 202,000 ש”ח על תאונת עבודה. האירוע התרחש ב-6 באפריל 2015, ופסק הדין ניתן ב-14 ביולי 2020.
תאונת העבודה התרחשה בשעה מאוחרת: 2:30 בלילה. התובע, עובד זר שנכנס ממדינת אריתריאה לישראל ב-2012, ניקה ושטף כלים במסעדת פנטזיה. הוא מחזיק אשרת שהייה זמנית בישראל. הוא איננו אזרח ישראלי.
לפי תיאורו של השופט מוחמד עלי מבית משפט השלום הקריות, “סמוך לפני סיום יום העבודה הוא החליק על רצפת המטבח שהייתה מכוסה בנוזלים, מים, שמנים ושאריות אוכל, וכתוצאה מכך נפל וידו הימנית פגעה בקיר ונשברה”. העובד תבע את המסעדה ואת חברת הביטוח שלה. חברת כוח האדם נתבעה גם היא, אך מכיוון שנכנסה להליכי פירוק, לא נכללה בפסק הדין.
הנתבעים הראשיים, בעלי המסעדה, לא הכחישו את עצם קיומה של התאונה – אך טענו כי אינם אחראים ולא התרשלו. השופט קבע בפסק דינו כי “עסקינן במקרה בו התובע נדרש לבצע עבודות ניקיון במתחם השייך לנתבעת. על פי הקביעות העובדתיות, במקום נוצרה סביבה עבודה מסוכנת שהובילה לפגיעתו”.
שמן על הרצפה – סכנה בלתי רגילה
מהי אותה סביבת עבודה מסוכנת? השופט ציטט פסק דין אחר (ע”א 417/81 מלון רמדה שלום נ’ אמסלם), בו נקבע כי הימצאותו של שמן על רצפתו של מטבח היא בבחינת סכנה בלתי רגילה. טיבו של שמן, שהוא יוצר סכנת החלקה חמורה ביותר, שאינה נמנית עם הסיכונים הרגילים, הנובעים מעצם פעילותו הרגילה והיום-יומית של אדם. השופט עלי הדגיש את אחריותה של החברה המעסיקה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה.
כדי למנוע היווצרותה של סביבת עבודה מסוכנת, לפי בית המשפט, “ביכולת הנתבעת למנוע את הסיכון או לצמצמו עד לאין שיעור, על ידי הצבת אמצעים פשוטים וזולים מאד למניעת ההחלקה גם בסביבה רטובה, דוגמת שטיח או יריעת פלסטיק שניתן לעמוד עליהם”.
למרות האמור, בית המשפט קבע כי על העובד יוטל אשם תורם של 25% “ואף בשיעור משמעותי. התובע נפגע במהלך ביצוע העבודה, אך התאונה נגרמה כתוצאה מגזרת עבודה שהתובע היה מופקד עליה, ולא מגורם חיצוני אחר הקשור במעסיק”.
מעמדו של פליט
התובע, יליד 1991, היה רק בן 24 בעת התאונה. במועד מתן פסק הדין הוא כבר בן 29. כתוצאה מן התאונה, ידו נשברה כאמור. בית החולים איבחן פגיעה ביד ימין – שבר בשליש דיסטלי ברדיוס עם אנגולציה דורזלית. לאחר שידו הושמה בתוך גבס, הוא הסיר את הגבס על דעת עצמו. לאחר מכן אושפז עקב כאבים ועבר ניתוח לקיבוע השבר ע”י פלטה. התאונה הובילה למגבלות תנועה בידו ובאצבעותיו (מפרק + שורש כף היד), כאבים וכן קושי בתפקוד.
המוסד לביטוח הלאומי הכיר באירוע כ”תאונת עבודה”. ועדה רפואית של הביטוח הלאומי קבעה לו נכות לצמיתות בשיעור 19% החל מ-7 ביולי 2016. חוות דעת של מומחה רפואי, שמונה על ידי בית המשפט, קבעה כי נגרמה לתובע נכות משוקללת בשיעור של 19%. בית המשפט קבע כי אמנם לתובע נגרמה צלקת מכוערת, אך אין לה “השלכה תפקודית”. לכן נקבעה נכות תפקודית של 10%.
לצורך חישוב גובה הפיצוי, קבע בית המשפט כי “יש לחשב את הפיצוי לעתיד לפי נתוני השכר בארץ ותוך נקודת מוצא כי הוא ימשיך להשתכר בארץ עד הגיעו לגיל 67″. לכאורה, התייחס בית המשפט לעובד כאל אזרח ישראלי לכל דבר ועניין, למרות שהוא מוגדר פליט (“מסתנן”) כיוון שערק מן הצבא האריתריאי. עם זאת, ציין השופט עלי בהמשך כי “יופחת הפיצוי באופן מידתי כדי לשקף הסיכונים והשיקולים” בחייו של הפליט, כמו למשל סיום שהייתו הזמנית בישראל וחזרתו למולדתו או לאחת ממדינות אפריקה – “הערפל בדבר האפשרות כי יעבור למדינה אחרת”.
סיכום הפיצויים שנפסקו לנפגע בתאונת העבודה:
- נזק לא ממוני 65,000 ₪.
- הפסד שכר לעבר 64,700 ₪.
- הפסד שכר לעתיד 165,000 ₪.
- הפסדי הפרשות המעביד לפנסיה 28,713 ₪.
- עזרת צד ג’ לעבר ולעתיד 20,000 ₪.
- הוצאות לעבר ולעתיד 8,000 ₪.
- סה”כ ראשי נזק לפני ניכויים: 351,413 ₪.
- ניכוי אשם תורם (25%) 263,560 ₪.
- ניכוי תקבולי מל”ל 59,263 ₪
- פיצוי כספי סופי בשל נזקי התובע: 202,678 ₪
- תוספת שכר טרחת עורך דין 40,000 ₪
- תוספת הוצאות 5,000 ₪
(שם הליך ומספר תיק: ת”א 52356-01-18 פלוני נ’ פלנט שוקולד בע”מ ואח’)
קריאה נוספת – תאונות עבודה
- פגיעה באצבעות היד – תאונת עבודה
- פגיעה בברך – תאונת עבודה
- החלקה על שמן – תאונת עבודה
