קטיעת אצבע – פגיעה בעבודה
אסיר נפצע – המפעל והשב”ס מעבירים אחריות
אסיר שנשלח לעבוד במפעל נפצע באצבעו ותבע את המפעל ואת השב”ס כאחראיים על פציעתו. המפעל טען שאינו נחשב מעביד ואילו השב”ס טען שבהסכם קודם המפעל לקח אחריות על האסיר. בית המשפט קבע: האחריות מוטלת על שניהם, אך המפעל יפצה את האסיר בסך של כ-107 אלף ₪.
מאת אלון אהרונוב מנכ”ל זכותי, וצוות זכותי (7 למרץ 2016)
אסיר אשר היה בהליכי שיקום נשלח לעבוד במפעל בתחום עבודות ציוד בניין. במסגרת העבודה נדרש האסיר להפעיל מכבש חשמלי המופעל באמצעות דוושת רגל המתוזמנת על ידי המפעיל. בעת העבודה על המכבש נמחצה ידו השמאלית וכתוצאה מהפגיעה הקשה נקטעה אצבעו ונקבעה לו נכות לא תפקודית העומדת על 10%. המחלוקת בין הצדדים התגלעה בשאלת האחריות כלפי האסיר ומידת האדם התורם שלו לתאונה.
האסיר: גם השב”ס וגם המפעל אחראיים
אסיר טען כי המפעל והשב”ס שניהם חייבים בחובת זהירות כלפיו. לטענתו “גם אם הוא לא הוגדר כעובד פורמאלי של הנתבעות, יש להכיר בקיומה של חובת הזהירות שכן, הוא נשלח לבצע עבודה מטעמן והיה עליהן לדאוג לכך שצוות העובדים יהיה מאומן, לספק חומרים ראיים לצורך ביצוע העבודה, להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה.”
בתצהיר שהגיש האסיר נכתב: “בדיעבד התברר לי כי המכונה לא הייתה ממוגנת כראוי, וכי ההסברים להפעלת המכונה שקיבלתי היו שטחיים, לא מספיקים ולא מקיפים ולא מקצועיים. המדובר במכונה מסוכנת שכל טעות קטנה גורמת לנזק גדול. אף אחד מטעם מקום העבודה לא השגיח עליי ולא פיקח על עבודתי ולא בדק אם אני מבצע את עבודתי נכונה.”
עוד טען כי היה על הנתבעות לתדרך אותו כראוי לפני תפעול המכונה עליה עבד. לטענתו, ההדרכה שניתנה לו על ידי מנהל העבודה נעשתה בעברית קלוקלת, קשה להבנה ובלתי מקצועית. בנוסף, המכבש היה נטול מנגנוני בטיחות סבירים ולא ניתנו לו מלקחיים להוצאת המוצר המוגמר מתוך המכבש. הוספת מלקחיים ונעילת רגלית הרגל אלו תוספות שלטענת האסיר נוספו רק לאחר התחקיר שבוצע בעקבות התאונה.
לגרסתו של האסיר, גם שב”ס אינו פטור מאחריות שכן “באדישותו ובניגוד לחובתו, נקט באופן מובהק בדוקטרינה של “עצימת עיניים”” , זאת בכך כך שגלגל לפתחו של המפעל את כל האחריות בנוגע לתדריכי הבטיחות ונוהלי העבודה הספציפיים שעבר התובע או שהיה עליו לעבור. לבסוף טען, כי אילו לא היה נפגע ולולא היתה לו אצבע קטועה, היה יכול להמשיך ולעבוד בתור רתך מקצועי, ולזכות לשכר בגובה שכר הממוצע במשק העומד על סך של 8,900 ₪ – ולכן יש לפסוק לו פיצויים בהתאם.
תשובת המפעל והשב”ס
נציג המפעל טען כי מעולם לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בינו לבין האסיר וכי מעולם לא שילם לו שכר עבודה ולא דיווח עליו לביטוח הלאומי, אלא שב”ס היה זה ששימש כמעבידו. כמו כן, השב”ס הוא זה ששלח את העובד לעבוד במפעל ודאג לצרכיו, מבלי שהיה למפעל יד בדבר.
לטענת נציגי המפעל, בהסכם שנחתם בין השב”ס למפעל גם נקבע כי שב”ס היה רשאי לבדוק את בטיחות הציוד, שיטות העבודה במפעל ואף לבקר בכל עת ולבדוק את תנאי הבטיחות השוררים בו. לפיכך, בהיעדר יחסי עובד- מעביד, המפעל אינו חב בחובת זהירות כלפי התובע, אלא שב”ס והוא בלבד.
בנוסף, טען המפעל כי מנהל העבודה נהג להסביר ולהדגים בפני כל עובד שהיה מגיע לעמדת המכבש את תהליך העבודה ואת החובה להיזהר בעת ביצועה. “לאחר שהדגים, היה צופה בעובד על מנת לוודא שיישם נכונה את ההסברים שקיבל ורק אז היה עובר לעמדה האחרת…היה מבצע את התדרוך וההדגמה בכל יום והיה חוזר על הסבריו גם אם היה מדובר בעובד שכבר עבד בעבר על אותה המכונה”.
שב”ס מצדו טען שמדובר במפעל פרטי אשר מצוי בבעלות חברה ומופעל על ידי אנשיה. המפעל רכש את המכונה, הפעיל אותה והיא זו ששילמה את שכרו של התובע בגין העבודה שעשה. המפעל הוא זה שאחראי על הבטיחות והדרכות העובדים, בעוד שעובדי שב”ס כלל אינם מתערבים בעבודה. נטען כי “הפיקוח מטעם שב”ס הנו פיקוח כללי בלבד, שמטרתו לוודא כי המפעל מקיים את התחייבויותיו, ואין הוא מחליף את הפיקוח הצמוד של מנהלי העבודה מטעם המפעל”.
לבסוף טענו גם המפעל וגם השב”ס כי על האסיר מוטל אשם תורם. המפעל טען שהאסיר לא השתמש במלקחיים למרות שהיו בעמדה, וכן שמכיוון שהיה בעל מוטיבציה גבוהה להפיק עבודה בתפוקה גבוהה, מיהר לבצע את עבודתו והתרשל בביצועה. השב”ס הוסיף כי התאונה בה נקטעה אצבעו של האסיר נגרמה בשל פזיזותו של האסיר וכתוצאה מחוסר עירנות מצדו.
חובת זהירות גם ללא יחסי עובד מעביד
במסגרת התביעה שהוגשה בבית משפט השלום בקרית גת, כותב השופט ישראל פבלו אקסלרד בפסק דינו, כי “היעדרם של יחסי עובד מעביד בין הנתבעת 1 (המפעל) לבין התובע, אינם מעלים ואינם מורידים לדיון בענייננו…”. לדברי השופט, אין להעלות על הדעת כי תחול על המפעל חובת זהירות כלפי עובדיו “הרגילים” ולא כלפי עובדים שהם אסירים אשר “משכורתם” משולמת לשב”ס ולא ישירות לכיסם. “אינני מוצא הגיון ענייני לעריכת אבחנה-אפליה מסוג זה”, הוא מבהיר.
בנוסף, מציין השופט אקסלרד כי המפעל הוא בעל השליטה במכונות, הבעלים שלהן וזה שמתפעל אותן. הדבר חייב את המפעל לדאוג לשלומו ולבטיחותו של האסיר בזמן העבודה.
עוד נקבע כי ההדרכה של מנהל העבודה לא הייתה מספקת, בלשון המעטה, ולא היה בה כדי למנוע את הנזק שנגרם לאסיר. בפסק הדין תוארה ההדרכה כך: “מהעדויות עולה, כי ההדרכה שניתנה הייתה בעברית רצוצה, ונמסרה רובה ככולה באמצעות ‘פנטומימה’, כך ממש.” באשר לטענה כי האסיר לא השתמש במלקחיים, ציין השופט כי גם אם סופקו לו מלקחיים, ממילא לא הוסבר לו שיש לעשות בהם שימוש.
לבסוף קובע אקסלרד כי אכן המפעל הפר את חובת הזהירות כלפי האסיר עד כדי התרשלות ושכמעביד זהיר היה עליו לצפות כי אי-מתן הדרכת בטיחות באופן מובן וברור ואי מתן אביזרים בטיחותיים, עלולים להביא לשימוש לא נכון במכונה ולפגיעה בגוף העובד, למשל – קטיעת אצבע. עוד מוסיף השופט כי “הדבר אף מהווה הפרה של תקנות הבטיחות בעבודה”.
אחריות הפיקוח של השב”ס
בית המשפט קובע כי אין מקום לקבוע ששב”ס חב בחובת זהירות רק מכיוון ששלח את האסיר לעבוד במפעל. “יחד עם זאת”, מוסיף השופט אקסלרד, “לא יכול להיות חולק על כך ששב”ס, כמי שהתובע נתון תחת פיקוחו וכמי ששלח את התובע לעבוד מטעמו במפעל, ובהיות שב”ס הגוף שקובע את מקום העבודה, חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע.”
בהתאם לראיות שהוצגו, נציגים של שב”ס, כעניין שבשגרה ביקרו במפעל ו”עשו פעולות שהיה בהן כדי לפקח, במידה מה, על רמת הבטיחות הנהוגה במפעל”. על אף פעולות הביקורת, נציגי השב”ס “לא בדקו מיהו הגורם האחראי על מתן ההדרכה במפעל, מהי הכשרתו, מה היה טיב ההדרכה והאם היא ניתנה בשפתו של התובע באופן שהבין אותה כראוי”. נפסק כי הדרישה המוטלת על שב”ס לפקח הנה סבירה, ויכולה הייתה להתקיים באמצעים פשוטים, זולים וסבירים למדי.
עם זאת, למרות שנקבע כי שב”ס חב בחובת זהירות כלפי האסיר, בשל ההסכם שנחתם בינו לבין המפעל, נקבע כי ” במצב דברים זה, שבו ההסכם שבין הצדדים הנו שריר וקיים” ולפיו התחייב המפעל לשפות את שב”ס בגין כל נזק שתחויב בו, מצא בית המשפט לנכון לתת תוקף להסכם בין הצדדים ולקבוע כי על המפעל לשפות את שב”ס על תאונת העבודה.
קביעת הפיצויים
השופט אקסלרד דוחה את טענות האשם התורם שייחסו המפעל והשב”ס לאסיר מכיוון שלא הוכח שהכיר את שיטת העבודה, שלא נזקק להדרכה ושהתאונה בה נקטעה אצבעו התרחשה בעקבות פזיזותו. לאחר מכן קובע השופט כי יש להעמיד את הנכות התפקודית של האסיר בגין קטיעת אצבע על שיעור של 10%.
עוד מצוין בפסק הדין כי “סביר להניח, שהתובע, שאינו בעל השכלה כלשהי או מומחיות כלשהי, ייאלץ לעסוק בעבודת כפיים, ככל שיבחר לשוב למעגל העבודה. כמו כן, אין להתעלם מכך שמדובר באצבע 2 שנחיצותה בכל הנוגע לפעולות הקשורות בתפעול הידיים, לרבות אחיזה, הינה רבה, הגם שמדובר ביד שמאל.”
עם זאת, במהלך חייו הבוגרים של האסיר הוא לא התמיד בעיסוק כלשהו והרבה לרצות מאסרים, ועברו התעסוקתי רחוק מלהיות רצוף וקבוע. לפיכך נקבע בסיס השכר לחישוב נזקי האסיר על פי שכר המינימום במשק.
בסופו של יום נפסקו לאסיר בעל האצבע הקטועה הפסדי השתכרות לעתיד, הפסדי פנסיה, פיצויים בגין כאב וסבל והוצאות תביעה בסך 120,668 ₪ ושכר טרחת עו”ד בסכום של 20,501 ש”ח. מסכום זה נוכו תמלוגי הביטוח הלאומי שקיבל האסיר בגין הפגיעה בסך 33,800 ₪, כך שסכום הפיצויים הסופי עמד על 107,368 ₪.
פירוט חישוב הפיצויים:
- הפסדי השתכרות לעתיד: 42,000 ש”ח
- הפסדי פנסיה: 5,000 ש”ח
- כאב וסבל: 70,000 ש”ח
- הוצאות: 3,668 ש”ח
- שכ”ט עורך דין : 20,501 ש”ח
- ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי: 33,800- ש”ח
- סה”כ: 107,369 ש”ח
ההליך: ת”א 52663-05-11 פחימא (אסיר) ואח’ נ’ מ.צ.ב. מרכז ציוד לבנין בע”מ ואח’
המוסד: בית משפט השלום קרית גת
תאריך מתן פסק דין: 7 לינואר 2015
קריאה מומלצת באותו נושא:
נפגעת בתאונת עבודה? פנה לצוות “זכותי” לטיפול בזכויותיך הרפואיות. התקשר 5520* או מלא שם וטלפון באתר. רוצה הוכחות? הנה מכתבי התודהשל לקוחותינו הרבים.
