פיצוי לעובדת שנפגעה נפשית בעקבות תאונת עבודה
תאונת עבודה של עובדת ניקיון לא השאירה בה רק פגיעות פיזיות, אלא גם צלקות נפשיות. לאחר שנפל עליה ארון, בתביעתה כנגד המעסיקה וחברת הביטוח היא פונה לבית המשפט כדי לאמוד גם את הפגיעה הנפשית. בית המשפט השלום בתל אביב-יפו קבע: כ-137,000 ש"ח פיצויים לעובדת.
מאת אלון אהרונוב מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (7 לינואר 2015)
עובדת ניקיון ילידת 1958 (כבת 59) עבדה במשרד התעשייה והמסחר מטעם חברת ניקיון. במאי 2004, במהלך עבודתה, כאשר עלתה במדרגות נפל עליה ארון שנישא על ידי שני עובדים אחרים, ופצע אותה. היא פנתה לקבל טיפול ראשוני בקופת חולים, שם נבדקה על ידי אורתופד ונויורולוג והומלץ לה על המשך מעקב.
עובדת הניקיון תבעה את משרד התעשייה והמסחר, את חברת הניקיון ואת חברת הביטוח, בשל רשלנות והפרת חובה חקוקה. בכתב התביעה היא טוענת כי "כתוצאה מהתאונה היא פיתחה תגובה נפשית חרדתית אשר באה לידי ביטוי במתח מתמיד, פחדים וחרדות, חוסר שינה, אי שקט, סיוטי לילה, סף גירוי נמוך, עצבנות יתר, חוסר סבלנות, מצבי רוח משתנים, כאבי ראש עזים וחוזרים, סחרחורות, עייפות מוגברת, חולשה כללית וירידה כללית בתפקוד". לטענתה היא סובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder) ואף הופנתה לטיפול פסיכיאטרי.
בנוסף היא טענה כי מאז התאונה היא סובלת מפגיעה בעמוד שדרה הצווארי, הגבלה בתנועה, טשטוש ראייה, כאבים בידיים וברגליים ובריחת שתן. היא קיבלה טיפולים ומעקב בתחום הפסיכיאטריה, האורתופדיה והנוירולוגיה. הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 15%.
משרד התעשייה והמסחר מצדו טען כי האחריות לאירוע הוא של עובדת הניקיון, מכיוון שלא שמה לב למתרחש סביבה. לטענתו, העובדת גרמה לסבלים להפיל את הארון כשנדחפה ביניהם במעבר מדרגות צר. בית משפט השלום בתל אביב-יפו לא מקבל טענות אלו וקובע כי המדינה היא זו שהפרה את חובת הזהירות כלפי העובדת בכך שלא הבטיחה שעובדיה יוכלו לעלות בבטחה במדרגות, גם כאשר סבלים עוברים בהן עם ארון על כתפם.
אומדן הפגיעה הנפשית
בתצהיר עדותה הראשי מציינת העובדת כי עד לתאונה לא סבלה מעולם מבעיות כלשהן, לא טופלה על ידי פסיכיאטר ולא צרכה תרופות לטיפול בבעיות נפשיות. זאת פרט לשני ביקורים אצל רופא בו נרשמו לה כדורי שינה עקב דיכאון שנגרם ממות אביה.
לכתב התביעה הוסיפה העובדת דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר שמואל קרון, אשר הגיע למסקנה כי: "הנבדקת סובלת בעקבות התאונה מתסמונת פוסט טראומטית המלווה בהפרעות דיכאון ברמה גבוהה. קיימת הפרעה בולטת בתפקוד הסוציאלי ובכושר העבודה. מצבה מתאים לנכות בדרגת 30% לצמיתות".
בפסק הדין שניתן ב-7 לינואר 2011 על ידי השופט אליהו קידר (ת"א 23472-07) עוד תואר על התובעת כי "במצבה הנפשי לאחר התאונה, היא הפכה להיות לבלתי נסבלת לבני משפחתה, אשר הלכו והתרחקו ממנה. היא מציקה להם שיישארו איתה וידברו איתה ולא נותנת להם לצאת מהבית. בעלה לו היא נשואה 35 שנה, עזב את הבית ולאחריו עזבה גם ביתה".
בפסק הדין מצוין כי ביתה של התובעת העידה ש"עד לתאונה התובעת ניהלה בית מסודר ולמרות שעבדה הספיקה לעשות את עבודות הבית כגון: ניקיון ובישול. לאחר התאונה חל שינוי קיצוני בהתנהגותה של התובעת, היא אינה מתפקדת ומתקשרת פעמים רבות ומציקה לה. עקב מחלת אמה נופל הנטל העיקרי של עבודות הבית על העדה".
חתנה של התובעת העיד גם הוא. לפי פסק הדין בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי התובעת תמיד עצבנית ביותר, לא מסתדרת עם אף אחד, מתווכחת גם כשאינה צודקת, רגישה מאוד, עקשנית ו"מחפשת" לריב. "הוא הבין מבני המשפחה שבעבר לא התנהגה כך. מאחר והוא מנהל בסופרמרקט הוא יזם את שילובה של התובעת כעוזרת במעדנייה. אך שילוב זה לא צלח ולאחר שיחות רבות, פוטרה. התובעת עבדה במעדנייה 3 חודשים".
עדת תביעה נוספת הייתה ידידת התובעת שמכירה אותה כ-20 שנה. כפי שנכתב בפסק הדין "עדה זו מצהירה בתצהיר עדותה הראשית, כי לפני התאונה הייתה התובעת אם ורעיה למופת, אך אחרי התאונה חל בהתנהגותה שינוי קיצוני".
קביעת בית המשפט
אל מול חוות הדעת הרפואית של התובעת הביאו הנתבעות חוות דעת של ד"ר אבי פלד אשר הגיע למסקנה כי מדובר במצב נפשי של הפרעת אישיות טרם האירוע הנדון עם מאפיינים של התחזות. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אדם דרנל, קבע כי נכותה של העובדת כיום היא 10%. מיום התאונה ולמשך שנתיים הייתה נכותה הנפשית 20%, אך יש להפחית את הנכות הנפשית בשיעור של 10% בשל מצבה הנפשי שקדם לתאונה. כמו כן, המומחה לא מצא קשר בין מצבה הנפשי לחוסר יכולתה לעבוד.
מכיוון שהתובעת עבדה במספר מקומות, השופט קידר קובע כי היא יכולה להמשיך ולעבוד, אם כי יש לה קשיים כפי שבאו לידי ביטוי בעדויות השונות. לפיכך מחשב את פיצוייה של העובדת וכולל בהם פיצוי בגין אובדן הכנסה בעבר למשך שנתיים לפי 20% נכות ו-101 חודשים נוספים לפי 10% נכות, הפסדי הכנסה לעתיד בגין 11 שנה, עזרת צד ג' וכאב וסבל. לכך נוספו הוצאות המשפט כולל הפרשי הצמדה וריבית ונוכו תשלומי הביטוח הלאומי.
חישוב הפיצויים
- אובדן הכנסה בגין שנתיים 20% נכות: 22,112 ש"ח
- אובדן הכנסה בגין 101 חודשים 10% נכות: 48,632 ש"ח
- הפסדי הכנסה לעתיד בגין 11 שנה: 58,228 ש"ח
- עזרת צד ג': 30,000 ש"ח
- כאב וסבל: 60,000 ש"ח
- מהסכום נוכה הביטוח הלאומי: 83,216 ש"ח
- סך כל הפיצויים: 136,746 ש"ח
- שם ההליך: ת"א 23472-07 א' נ' מדינת ישראל, עמישב שירותים בע"מ, שירביט חברה לביטוח (בית משפט השלום ת"א)
לקריאה נוספת
- נכות נפשית
- שאלות ותשובות – נכות נפשית
- אחוזי נכות נפשית
- נכות נפשית – לחץ בעבודה
- למידע וייעוץ נוסף בנושא נכות נפשית התקשרו 5520* או צרו קשר
