עובד מחסן שנפצע ברגלו משער ברזל תבע פיצויים
עובד מחסן בחברת קווים מערכות תחבורה תבע את החברה לאחר ששער ברזל נפל על רגלו במהלך העבודה והוא נפצע. החברה טענה כי אין לסמוך על גרסת העובד, מכיוון שמדובר באדם בעל עבר פלילי. בית המשפט השלום בתל-אביב יפו דווקא קיבל את גרסת התובע ופסק לו פיצויים בסך 137 אלף ש”ח.
מאת אלון אהרונוב מנכ”ל זכותי, וצוות זכותי (16 לאוגוסט 2015)
בית משפט השלום בתל-אביב יפו דן בתביעה שהגיש אדם עקב אירוע שהתרחש לפני כ-11 שנה, בעת שהיה בן 18 ועבד בחברת קווים מערכות כעובד מחסן. בשנת 2004, במסגרת עבודתו התבקש העובד לפרוק משאית יחד עם עובדים נוספים. בתום הפריקה, כשניגש לסגור את דלת המחסן שגודלה 2X4 מטרים, הדלת יצאה ממסילתה ונפלה על רגלו הימנית. עקב אותה תאונת עבודה, העובד פונה לבית חולים שם תועדו נזקיו וגם נכתב: “בן 18 נחבט משער ברזל”. בהמשך הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי פגיעה והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.
תובע שאין לתת בו אמון
התובע טען שהגיש תביעה ביולי 2007, אך התביעה נמחקה בפברואר 2011 מכיוון שהיה אסיר ולא הגיש חוות דעת רפואית. התובע הגיש את תביעתו בשנית ביולי 2013 וטען כי היא לא התיישנה, מכיוון שהיה אסיר באותה התקופה ולכן “עצר מירוץ ההתיישנות מלכת”. הנתבעות, חברת קווים מערכות וחברת הביטוח הנתבעות, טענו שהתובע לא הצליח להוכיח את התרחשות התאונה וכי היא מבוססת על עדות יחידה של בעל דין שאין לתת בו אמון. זאת מכיוון שהוא בעל עבר פלילי מכביד ומכיוון שהיו שני עדים לתאונה אך התובע לא ניסה לזמנם לעדות.
בנוסף, טענו הנתבעות שתיאור התובע אינו סביר ושאילו היה מנסה לברוח מהשער הנופל, סביר להניח שהיה נפגע בחלקה האחורי של הרגל. “אם באמת היה גובה השער שני מטרים לא ברור כיצד התובע “קפץ” שני מטרים אחורה, כגובה השער”, גרסו הנתבעות.
עם זאת שופט השלום ירון בשן, מציין בפסק הדין (ת”א 2435-07-13 דכה נ’ קווים מערכות תחבורה בע”מ ואח’ מה-19 למאי 2015) כי “טענות אלו אינן משכנעות והן מבוססות על פרשנות דווקנית ומדויקת עד אבסורד של תיאור מילולי שניתן לאירוע בבית המשפט. התובע סיפר על מימדי השער הנוסע על מסילה, על כך שסגר אותו, הבחין שהשער כנראה יצא מהמסילה והוא נופל. הוא קפץ כדי לברוח מהשער והשער “תפס” את גב כף הרגל שלו”. בניגוד לטענות התבעות, השופט קובע כי תיאור זה נשמע סביר למדי.
יתר על כן, הנתבעות טענו שלפי הידוע להן לא היה צריך לערוך תיקון בשער בעקבות האירוע ולכן טענות התובע מפוקפקות. מנגד, הנתבעות לא טרחו להביא ראיה כלשהי לביסוס טענתן. לבסוף נקבע בפסק הדין: “אכן, מתוך מה שסיפר התובע אין כל אינדיקציה לכך שמשהו בשער היה טעון “תיקון” שאת עקבותיו חיפשו הנתבעות ולא מצאו. מדובר בשער נע על מסילה. הוא יצא ממקומו ונפל ולכאורה, כל שצריך היה לעשות כדי להחזירו היה להעמידו מחדש על המסילה”. לבסוף מקבל השופט את גרסת התובע ומציין כי הטענה שנפגע משער שנפל עליו ולא מגורם אחר, או בדרך פגיעה אחרת נתמכת בתיעוד הרפואי בזמן אמת.
חבות הנתבעות
בהתאם לדין, על המעביד חלה החובה לספק לעובדו מקום עבודה בטוח. לפי הכתוב בפסק הדין “שערים אינם אמורים “לרדת מהמסילה”, ליפול על מי שמפעיל אותם ולפצוע אותו”. התרחשות של אירוע כזה מצביעה על ליקוי בתכנון, בבנייה, או בתחזוקה של השער או בשיטת הפעלתו. כל העניינים הללו נמצאים באחריות המעביד. “התרחשות תאונת עבודה כזאת מצביעה על כך שהנתבעת לא עמדה בחובות הזהירות המוטלות עליה”, כותב השופט בשן, וקובע כי אין לייחס לתובע תרומת אשם כלשהי.
בקביעת שיעור הנזק מתאר פסק הדין כי התובע עבר לקבלת טיפול בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם אובחן כסובל משברים בכף רגל ימין. הוא הועבר לאשפוז בבית חולים אסף הרופא הקרוב לביתו ושם נערך לו ניתוח לתיקון השברים. לאחר מכן, קובעה רגלו במשך שלושה חודשים והוא עבר ניתוח נוסף להסרת הברגים. בהליך הנזיקי הסכימו הצדדים על נכות רפואית בשיעור של 7.5%, אך לא נקבעה משמעות הנכות התפקודית, אשר לכל צד נשארה הזכות לטעון לגבי שיעורה.
בסופו של יום פוסק השופט בשן פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר, בעבור הפסד הכנסותיו במשך חצי שנה אחרי התאונה, בסך של 42,146 ש”ח. עוד נפסקו לתובע הפסדי השתכרות לעתיד אשר הנתבעות ניסו להפחיתם בטענה שמדובר באדם עם עבר פלילי ולכן אין לייחס לו פוטנציאל השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק. בפסק הדין נכתב: “כעדותו, גדל התובע בלוד בסביבה בעייתית. אף שלמד בבית ספר מקצועי ועבד, הוא השתמש בסמים, הסתבך בשוד מזויין וישב בכלא תקופה ממושכת. בתיעוד הרפואי מצאתי שבמועד מאוחר נמצא שהתובע השתמש באקסטזי”.
יחד עם זאת, בבית המשפט סיפר התובע כי חזר למוטב, התחתן, נולד לו ילד והוא עובד. בית המשפט קובע כי עומדת בפניו חידה באשר לפוטנציאל ההשתכרות וכי אין ראייה ממשית על מגבלות או טיפול שלו נזקק במרוצת השנים מאז פציעתו. התובע גם לא הביא ראיות בנוגע לסידורי פנסיה שערך ובסופו של דבר נפסקו לו הפסדי השתכרות לעתיד על פי אומדן גלובלי, על סך 60,000 ש”ח.
פיצויים בגין כאב וסבל נפסקו לתובע בסך 30,000 ש”ח, מכיון שהתיעוד הרפואי אינו מלמד על תלונות או טיפול שניתנו לו בגין הנכות. בנוסף, נפסקו פיצויים בגין עזרת צד ג’ והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד על סך 5,000 ש”ח. סך כל פיצויי התובע עמדו על 137,146 ש”ח, מהם הורה ביהמ”ש לנכות את תגמולי המל”ל שקיבל בסך 58,211 ש”ח. לסכום הסופי נוספו הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך 5,000 ש”ח.
חישוב הפיצויים
- הפסדי שכר לעבר 42,146 ש”ח
- הפסדי השתכרות לעתיד 60,000 ש”ח
- פיצויים בגין כאב וסבל 30,000 ש”ח
- עזרת צד ג’ והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד 5,000 ש”ח
- סך הכל 137,146 ש”ח
- ניכוי תגמולי המל”ל 58,211- ש”ח
- תוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד 5,000 ש”ח
- הפיצוי ששילמו הנתבעות 83,935 ש”ח
תאונות עבודה – קריאה נוספת
- נפילה מפיגום – תאונת עבודה
- הרמת משקל כבד – תאונת עבודה
- פציעה ביד מדלת זכוכית – תאונת עבודה
- עברתם תאונת עבודה? פנו ל”זכותי” באתר או חייגו 5520* למוקד “זכותי”
- לנוחיותכם, מבחר טפסים לנפגעי עבודה
