פגיעה בצוואר – תאונת עבודה
נער בן 15 נפגע בצווארו במהלך עבודה באתר בנייה ביישוב כפר יונה. הנער עבד עם דיסק חיתוך בטון חשמלי. הדיסק חתך את צווארו והוא פנה לטיפול רפואי בבית החולים “הלל יפה” בחדרה. תוצאת תאונת העבודה: חתך עמוק וגדול, באורך של 15 ס”מ, בצד הימני של צווארו.
הנער ומשפחתו פנו לביטוח הלאומי לקבלת דמי פגיעה על תאונת העבודה. הביטוח הלאומי דחה את תביעתם, מן הטעם שלא הוכח קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע ובין המעורבים בעבודה. לטענת המל”ל, הנער לא היה מבוטח באגף נפגעי עבודה, ולכן אינו זכאי לקבל דמי פגיעה על מה שאירע לו.
עקב התנהלות רשלנית במיוחד מצד שלושת מעסיקיו, הנער לא היה רשום כלל בתור עובד (עצמאי או שכיר) בזמן התאונה. העניין הגיע לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. נשיא בית הדין, השופט אלכס קוגן, קבע בפסק דינו (תיק ב”ל 3142-09-15), כי יש לחייב את המעסיקים “לשפות את המוסד לביטוח לאומי בכל גמלה שתשולם לתובע בגין תאונת העבודה שהוכרה בפסק דין זה”.
תיאור התאונה בפסק הדין: “ביום 14.11.12 בשעה 09:30 או בסמוך לכך, XXXXX הוביל את התובע לקומה 8 באחד מארבעת הבניינים, ושם נדרש על-ידי XXXXX לחתוך קיר איטונג באמצעות דיסק חשמלי, שXXXXX מסר לו. XXXXX הסביר לתובע כיצד להפעיל ולהשתמש בדיסק החשמלי, ומיד לאחר שהתובע הפעיל את הדיסק, הדיסק פגע בתובע וחתך את צווארו” (השם הוסר מפסק הדין כדי למנוע זיהוי הנתבעים).
השופט קוגן קבע כי אין ספק ש”לאחר קרות התאונה מנסים מעסיקיו האמיתיים לטשטש ולערפל את העובדות בכדי לחמוק מאחריות”. בית הדין נזף ארוכות במעסיקי הנער, עקב התנהגותם באופן העסקת הנער והתנהגותם בבית המשפט (“מגמת הערפול וההסתרה”).
בית הדין לעבודה קבע כי מדובר ב”מחדל נוראי” ו”תאונת עבודה אומללה”. השופט קוגן כתב עוד בפסק דינו כי “לאחר קרות התאונה XXXXX ושני בניו נלחצו מהעובדה כי העסיקו בשחור ובאופן לא חוקי ילד בן 15 אשר נפגע מדיסק לחיתוך בטון עת שעבד אצלם” (ההדגשה במקור; שם אחד המעורבים הוסר למניעת זיהוי).
עוד נכתב בפסק דין כי אחד מנציגי המעסיקים “ביקר את התובע בעת אשפוזו בבית החולים ולאחר מכן בביתו, ולמרות שהבטיח לחתום עבורו על טופס 250 ולתת לו תלוש שכר – הוא לא עשה כן” (ההדגשה לא במקור).
לתובע נפסקו הוצאות משפט של 20,000 ש”ח. לביטוח הלאומי נפסקו הוצאות משפט של 15,000 ש”ח. לשניים מן הנתבעים הנוספים נפסקו 15,000 ש”ח הוצאות משפט, כיוון שצורפו ללא צורך לתביעה. פסק הדין ניתן ב-25 בפברואר 2019.
