סרטן ריאות – תאונת עבודה
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע ב-2/10/16 כי ניתן להכיר במחלת סרטן ריאות כתאונת עבודה במסלול המיקרו-טראומה, במקרה של בעל עסק לצביעת מכוניות שנפטר.
המנוח, יליד 1951, עבד למעלה מ-40 שנה בתור צבע מכוניות, וזאת במסגרת עסק עצמאי בבעלותו ואשתו. ב-2010 אובחן כחולה סרטן ריאות. הוא ביקש להכיר במחלה זו כתאונת עבודה, במסלול המיקרו-טראומה (עקב תנאי עבודתו). לכן תבע את הביטוח הלאומי – אך תביעתו נדחתה כיוון שהיה מעשן כבד.
השאלה בפני בית הדין היתה מהו המשקל שיש לייחס להיותו מעשן, ביחס לעובדה שעבד 40 שנה בסביבת עבודה מסוכנת שבה צבעים וחומרי ריסוס הכוללים חומר מסוג אירוסול. המנוח נשם חומרי ריסוס מסוכנים במשך מאות ואלפי שעות, אך גם עישן רבות.
בית המשפט מינה מומחה רפואי, ד”ר יבגני לייקין. בחוות דעתו ציין ד”ר לייקין כי אמנם “המנוח היה מעשן כבד במשך שנים רבות…43 שנות עישון מגיל 17 עד גיל 60”. כמו כן, “סביר להניח שהמחלה הממארת וסיבוכיה הם אלה שגרמו לפטירתו של המנוח”.
בית המשפט הכיר בעובדה ש”סרטן הריאה הינו גורם התמונה מסרטן מספר אחד בגברים, והשלישי אצל הנשים”. גורם הסיכון העיקרי לסרטן ריאות הינו עישון. עם זאת, עבודות הצביעה של המנוח גם הן היוו גורם מסרטן ודאי, שכן הן חשפו אותו לחומרים מסרטנים במשך למעלה מ-40 שנה.
ד”ר לייקין קבע כי “לעבודתו של המנוח אכן היתה השפעה משמעותית על גרימת מחלות בהיקף של 50%”. המומחה הודה כי “אינני יכול לטעון שעבודתו של המנוח בצביעה הינה הגורם המרכזי להתפתחות מחלתו…עבודתו היוותה, בסבירות גבוהה, אחד מגורמי הסיכון להתפתחות מחלתו”.
בחוות דעתו הוסיף ד”ר לייקין וציין כי “באשר לעבודות צבע (painting) לפי גיליון 100F של IARC משנת 2012 נקבע קשר סיבתי בין חשיפה תעסוקתית בעבודות צבע לבין הסיכון לסרטן ריאה על בסיס ראיות שהתקבלו ב- 30 מחקרים אפידמיולוגיים מסוג מקרה-בקרה (case control) ו- 18 מחקרי עוקבה (cohort studies)…מחקרים גנטיים וציטוגנטיים סיפקו עדות חזקה תומכת להשפעה גנוטוקסית בקרב עובדים העוסקים בעבודות צבע”.
השופט דורי ספיבק ציין בפסק דינו כי “לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח…די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים”.
לאור זאת קבע השופט ספיבק כי “הגענו לכלל מסקנה שהתובעים עמדו בנטל שהיה עליהם להוכיח כי אכן לחשיפה התעסוקתית לצבע שהייתה לתובע היתה “השפעה משמעותית” על גרימת המחלה, קרי השפעה של לפחות 20%”.
לשיטתו של ספיבק, “חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי מטעם בית הדין היתה שיש לייחס לחשיפה התעסוקתית לצבע כ- 33% (שליש) מכלל ההשפעה המסרטנת, הרבה מעל רף עשרים האחוזים שנקבע בפסיקה”. לכן קיבל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את תביעתה של אלמנת המנוח לקבלת קצבת שארים/תלויים עד סוף ימיה.
לפי עורך דינה של התובעת, משמעות ההחלטה היא שהאלמנה תזכה בגימלה חודשית בשיעור 75% משכרו של בעלה, אילו נותר בחיים. סכום זה יעמוד על כ-30 אלף ש”ח לחודש.
- מספר ההליך: ב”ל 22114-10-11 שתיוי נגד המוסד לביטוח לאומי
- המוסד: בית דין אזורי לעבודה תל אביב – יפו
- שופט: אב בית הדן, השופט דורי ספיבק
- מועד מתן פסק הדין: 02 אוקטובר 2016
קריאה מומלצת נוספת
- סרטן ריאות – פגיעה בעבודה
- שבץ מוחי – תאונת עבודה
- אירוע מוחי – תאונת עבודה
- התקף לב בעבודה – תאונת עבודה
נפגעת בתאונת עבודה? פנה לצוות “זכותי” לטיפול בזכויותיך הרפואיות. התקשר 5520* או מלא שם וטלפון באתר. רוצה הוכחות? הנה מכתבי התודה של לקוחותינו הרבים.
