תאונת עבודה של כבאי: סרטן הערמונית
התובע, יליד 1944 עבד כ-41 שנה בתור כבאי (1969-2002) באזור רחובות. לפי פסק הדין, נחשף במהלך עבודתו לחומרים מסרטנים. ב-2007 אובחן כחולה סרטן ערמונית, ונאלץ לעבור ניתוח לכריתת הערמונית, והוצאת גרורות סרטניות מכתף ימין.
ב-15 בפברואר 2012 תבע הכבאי מן הביטוח הלאומי להכיר במחלתו כמחלת מקצוע או כתאונת עבודה, לפי הלכת המיקרו-טראומה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו וטען כי המחלה נגרמה מסיבות טבעיות, ולא כתוצאה מתנאי עבודתו בתור כבאי. בקשתו של התובע לדיון בועדת התביעות (סעיף 299) נדחתה.
בית הדין האזורי לעבודה נדרש לקבוע האם קיים קשר סיבתי (קש"ס) בין עבודת הכבאות ובין מחלת סרטן הערמונית, במקרה הנדון. הצדדים הסכימו למנות מומחה: פרופסור רחמים בן-יוסף, אונקולוג.
חשיפה לחומרים מסוכנים
התובע, כבאי כאמור, השתתף באירועים מסוכנים כמו כיבוי שריפות יער, שריפות קוצים, שריפות פחים, שריפת שדות (עם חשיפה לקוטלי מזיקים ודשנים), שריפת בתים, שריפת מכוניות, שריפת מפעלים, שריפת צמיגים, שריפות מוצרי גומי, שריפות מאיצי בעירה (דלקים: בנזין, סולר, שמנים), שריפות בתוך מפעלים תעשייתיים, שימוש בחומרים מעכבי בעירה וחומרים מתלקחים.
במסגרת עבודתו נחשף הכבאי התובע לחומרים רעילים ומזיקים, כולל חשיפה לעשן, פיח, ממיסים ותוצרי בעירה. בהמשך עבד כמפקח מניעת דליקות, ומתוקף תפקידו ביקר במפעלי צבעים, טקסטיל, מפעלים של חומצות ועוד. התובע נחשף למקומות בהם ריח חריף של כימיקלים ותוצרים תעשייתיים.
המומחה, פרופ' בן-רחמים, קבע כי גילו של התובע מתאים לגיל בו המחלה מתחילה להיות שכיחה יותר בקרב חתך האוכלוסיה אליו משתייך התובע. כמו כן קבע כי קיימת סבירות גבוהה שתנאי עבודתו של התובע השפיעו על הפגימה הרפואית. מדובר ב"השפעה משמעותית", דהיינו 20%.
מנגנון פגיעה זעירה
המומחה הסכים כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסדרה של פגיעות זעירות (מיקרו-טראומה, הלכה למעשה), מאשר הליך תחלואתי מתמשך. המומחה גם ענה כי לדעתו קיימת שכיחות גבוהה של מחלה זו [סרטן ערמונית] בקרב הכבאים, וניתן לומר שקיים קשר סיבתי.
בתשובה לשאלה מה היא אותה פגיעה זעירה ומהו המנגנון שלה, ענה המומחה: "אין אנו יודעים בוודאות מה מנגנון הפעולה להיווצרות מחלה ממארת, הן בקבוצת המחלות התורשתיות והן בקבוצת המחלות האקראיות. ההנחה היא שפגיעה זעירה במרקם המולקולרי/גנטי, מובילה להתמרה, תחילה איפית ובהמשך להתמרה ממארת. הפגיעה במרקם המולקולרי/גנטי יכולה להיות במנגנון האחראי להתרבות/התמיינות התא או במנגנון שתפקידו לתקן נזקים בתא. לכן, הנחה הרווחת היא שההתמרה הממארת היא כתוצאה מסדרה של פגיעות זעירות מאשר בתהליך תחלואתי מתמשך".
בפני המומחה הוצגו מסקנות ועדת שמגר (מקרה נחל הקישון) ומחקר בקרב כבאי קליפורניה, אך הוא ענה שאין במסקנות הועדה והמחקר בכדי לשנות את הערכתו.
סיבתיות עובדתית מדעית עמומה
השופטת נטע רות קבעה בפסק דינה כי "בנסיבות כגון אלה אין באותה סיבתיות מדעית עובדתית עמומה לחרוץ בהכרח את גורל התביעה ולסתום עליה את הגולל…על רקע כשלים אלה הוכרה בפסיקה העוסקת בדיני הרשלנות בנזיקין אותה אבחנה מוכרת בין מושג הסיבתיות העובדתית-מדעית לבין מושג הסיבתיות המשפטית, שאינם מצויים תמיד במצב של חפיפה".
כדי להכריע בעניין, ערך בית המשפט בעניין קרישוב (ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' יצחק קרישוב) "אבחנה מושגית בין שתי שיטות שונות לבחינת הקשר הסיבתי: השיטה האחת – אותה כינה "מתמטית", המשמשת נר לרגליו של המחקר המדעי והשניה אותה כינה "הסתברותית אינדוקטיבית" אותה אף אימץ באותו עניין". השיטה האינדוקטיבית היא למעשה "נסיון החיים והשכל הישר".
מכאן הגיעה השופטת נטע רות למסקנה כי "ניתן להסיק על קשר סיבתי משפטי בשיעור של 50% ומעלה. משמע – סביר יותר כי קיים קשר שכזה מאשר שקשר כאמור אינו קיים". די בשיעור של 20% השפעה על התפרצות המחלה כדי לקבוע שמתקיים קשר סיבתי. לכן נקבע כי יש להכיר בתובע כנפגע תאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי.
- מספר ההליך: עב"ל 27817-02-12
- שם ההליך: ז.ל. נ' הביטוח לאומי
- המוסד: בית דין אזורי לעבודה תל אביב – יפו
- שופטת: נטע רות
- מועד מתן פסק הדין: 18 ינואר 2016
קריאה מומלצת נוספת
- כבאים נפגעי עבודה: הכרה בסרטן הלימפומה כפגיעת עבודה
- סרטן ריאות – תאונת עבודה
- שבץ מוחי – תאונת עבודה
- אירוע מוחי – תאונת עבודה
- התקף לב בעבודה – תאונת עבודה
נפגעת בתאונת עבודה? פנה לצוות "זכותי" לסיוע במיצוי זכויותיך הרפואיות. התקשר 5520* או מלא שם וטלפון באתר. רוצה הוכחות? הנה מכתבי התודה של לקוחותינו הרבים.
