פיצוי של כחצי מיליון ש"ח עקב הרמת משקל כבד בעבודה
עובד שעבד בתפקיד מלקט סחורה סחב משקלים כבדים במהלך שעות רבות. העבודה המאומצת הביאה לפגיעה פיזית, לנכות בשיעור 33.5% ופגיעה תפקודית. בית משפט השלום בקריות קבע: המעביד אחראי, העובד יקבל כחצי מליון ש"ח.
מאת אלון אהרונוב מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (18 לפברואר 2015)
עובד בחברת כוח אדם, כבן 42, הועסק בחברה אחרת בתפקיד מלקט סחורה. לפי פסק הדין (ת"א (קריות) 5058-03 – יצחק קורן נ' ליוור ישראל בע"מ ואח') מה-9 לנובמבר 2014, תפקיד זה כלל עבודה פיזית קשה: "הכנת משטחי סחורה ללקוחות כשתפקידו של העובד להעביר סחורה למשטח המיועד ללקוח מסוים, עבודה שכוללת העמסת סחורה, ניודה, נשיאה סידור והעברת סחורה במשקלים שונים ממקום למקום בתוך מחסן המפעל". למעשה נראה כי אין שוני מבחינת טיב העבודה הפיזית בין מלקט לבין סבל.
העובד עבד בין 6:30 בבוקר ועד 15:30 לכל הפחות ועבד שעות רבות נוספות בתדירות גבוהה. עבודה זו כללה הרמת משקלים הנעים בין 3.5 ק"ג ועד המשקל המירבי האפשרי של 24 ק"ג. מפסק הדין עולה כי המעסיקה לא הדריכה את העובד בעניין הרמת משאות, אלא בעניינים אחרים בלבד. עוד צויין כי "לא נתנה לתובע כל עזרה בהרמה ולא הוענק ציוד לעניין ההרמה ואף לא הוצגה כל שיטת עבודה מטעמה של הנתבעת (המעסיקה)".
הפגיעה ותוצאותיה
לאחר שנתיים מיום תחילת עבודתו התחיל העובד להתלונן על כאבים עזים בגב התחתון וביקר כמה פעמים אצל רופא משפחה. בהמשך גם נתפס גבו ועקב כך נזקק לטיפול רפואי ונבדק על ידי אורתופד. בית משפט השלום בקריות מינה את האורטופד ד"ר מרדכי קליגמן, אשר קבע לעובד נכות בשיעור של 30%, בגלל הגבלה ניכרת בתנועות עמוד השדרה המותנית.
המומחית ד"ר אילה שינקמן בתחום הנפשי קבעה לעובד נכות נפשית בשיעור של 10%, כאשר רק מחציתם נובעים ממצבו ומחלתו הגופנית. בשכלול חוות הדעת כולן, קובע בית המשפט כי העובד סובל מנכות משוקללת בשיעור 33.5%.
בית המשפט אף עמד על נכותו התפקודית שנגרמה לעובד. "נוכח אופי הנכות, בעמוד שידרה מותני וההגבלות הקשות כמתואר בידי המומחה מטעם בית המשפט ונוכח העובדה שהתובע עובד עבודה פיזית ללא רקע אקדמאי, ומעל לכל אלה מרחפת לה נכות נפשית בשיעור של 5%, אני סבור כי צריך להעמיד את הנכות התפקודית בתיק זה על 40%", קובע השופט דאוד מאזן.
המשקל המקסימלי להרמה
בית המשפט נדרש לשאלת האחריות של המעסיקה במקרה זה. השופט מאזן מצטט מפסיקה קודמת ומציין: "במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה שמופקד על העבודה […] ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו".
במסגרת הזו, על המעביד החובה לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים כדי למנוע הצבת עובדיו בסיכון בלתי סביר שיוכל להוביל לתאונת עבודה. במקרה זה, יש לבחון את הרשלנות של המעביד באמצעות משקל הסחורה אותו יש לשאת. כלומר, "האם הוראה להרים, לשאת ולהעביר משא במשקל ספציפי של 24 ק"ג כמשקל מרבי, מספר פעמים ביום, הינה רגילה וסבירה, באופן הפוטר את המעביד מנקיטת אמצעי עזרה, הדרכה והגנה שיבטיחו את שלום העובד".
השופט מאזן מבהיר כי על פי התקנות, קיימות שתי מגבלות רלוונטיות בעניין המשקל אותו מותר לשאת: "הראשונה: המשקל המירבי המותר; השנייה: משך העבודה המותרת בהרמה". לבסוף הוא קובע כי העבודה שהיה צריך העובד לבצע עולה בגדר סיכון חריג: "העסקת העובד מספר שעות כה רב בעבודת סבלות הכולל הרמה של משקל 24 ק"ג מספר פעמים ביום, ללא הגבלת תקרת השעות בהן יעבוד התובע בהרמת משקולות, ללא ביצוע החלפה בתפקיד של מלקט ובודק במהלך יום העבודה, ללא אמצעי עזר וללא עזרה של פועל נוסף, עולה כדי סיכון מיוחד, שגרר אחריו חובה של המעביד להדריך את עובדיו לגביו וליישם שיטת עבודה בטוחה".
הרמת הארגזים משקל כזה יצרה עומס בלתי סביר על גוף העובד, וזאת מבלי שהודרך בצורה נכונה כיצד להרימם וכמעט ללא עזרה. בכך לא התממשה הציפייה מהמעסיק לפקח על עובדיו ולהנחותם. "כאשר מדובר בעבודה פיזית קשה, המעסיק אך מחויב להקפדה יתרה על תנאי העבודה וביצועה באופן זהיר ובטוח", מבהיר השופט.
עם זאת, נקבע לעובד גם אשם תורם של 5% בפציעתו. "במקרנו, פעל התובע באופן מסוכן ואף אם היה על המעסיק לפעול בצורה אחרת ניתן לצפות גם מהתובע שינקוט צעדים כדי להרים את הקרטונים בצורה בטוחה יותר וייעזר בחבריו לעבודה להרמת המשא הכבד".
קביעת הנזק
מומחה מטעם בית המשפט ציין כי "לא ניתן לייחס את הנכות של העובד לאירוע תאונתי בודד, אלא קבע כי הנזק והנכות נגרמו על בסיס מנגנון המיקרו טראומה, לפיו נגרמו לתובע פגיעות זעירות, כעולה מאופי עבודתו, שכל אחת גרמה לנזק זעיר, שהצטברותם, לאורך זמן, הובילה למצבו של התובע כפי שהוא היום". כמו כן הובא בחשבון כי בשנה האחרונה בעבודתו החל העובד לעבוד כבודק סחורה, תפקיד הכרוך במאמץ פיזי נמוך ביחס לליקוט, אך המשיך בין היתר לבצע עבודה הכוללת הרמת משאות.
בסופו של יום, בהתחשב בגובה הנכות, בתקופת אי הכושר, גילו של העובד ומהות הפגיעה, נפסקו לתובע פיצויים בגין כאב וסבל, הפסדי שכר בעבר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, הפסד בגין גריעה בכושר השתכרות והפסדי פנסיה, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה והוצאות כלליות בעבר ובעתיד.
סיכום הנזק בניכוי האשם התורם עלה לכדי 1,340,920 ש"ח ומכך נוכו תשלומי הביטוח הלאומי בסך 840,173 ש"ח, כך שהסכום לפיו פוצה התובע נקבע ל-500,757 ש"ח.
סעיפי הפיצויים השונים
(א) הפסד שכר בעבר: 463,455 ₪
(ב) הפסד שכר בעתיד ופנסיה: 593,040 ₪
(ג) כאב וסבל: 200,000 ₪
(ד) עזרת צד ג' עבר ועתיד: 50,000 ₪
(ה) הוצאות: 15,000 ₪
(ו) הפסדי פנסיה: 90,000 ₪
__________________________________
סה"כ פיצויים: 1,411,495 ₪.
סכום פיצויים סופי בניכוי אשם תורם 5%: 1,340,920 ₪
כדאי לקרוא גם
- פגיעה מעגלת סופרמרקט – תאונת עבודה
- נפילה במדרגות – תאונת עבודה
- עברתם תאונת עבודה? פנו אלינו באתר או חייגו 5520* למוקד "זכותי"
- לנוחיותכם, מבחר טפסים לנפגעי עבודה
