היפרדות רשתית – תאונת עבודה
עובדת בחנות נעליים הרימה קופסאות כבדות ונפגעה בעינה מהיפרדות רשתית. היא תבעה את המוסד לביטוח לאומי כדי שיכיר באירוע כתאונת עבודה. הביטוח הלאומי הכיר בעובדות המקרה אך לא בקיומו של קשר סיבתי. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדרש לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין הרמת המשאות הכבדים ובין הפגיעה בעינה.
עובדות המקרה: ב-5 בספטמבר 2010 הרימה התובעת במהלך עבודתה קופסאות קרטונים של נעליים במשקל של כ-30 ק”ג. לאחר מכן חשה בפס שחור בעין שמאל. היא פנתה לטיפול רפואי ב-12 בספט’. התובעת היא קצרת ראייה ומרכיבה משקפיים. התאונה אירעה בעין שמאל.
המומחה הרפואי פרופ’ דויד צדוק קבע בעניינה של העובדת כי “עקב היפרדות זגוגית התפתח קרע ענק ברשתית באזור הלטיס עם היפרדות רשתית שבעטיה נותחה 3 פעמיים”. קיימת הסכמה כי קוצר ראיה הוא גורם סיכון מובהק להיפרדות זגוגית חדה בקרב אנשים בריאים.
בספרות הרפואית פורסמו לפחות 2 עבודות מחקר לפיהן “נמצא קשר מובהק בין היפרדות רשתית לבין הרמת משאות במשקל מצטבר גבוה לאורך זמן באנשים קצרי רואי בהשוואה לאנשים שאינם קצרי רואי”. לכן, העובדת היתה בקבוצת סיכון, שכן “עצם קוצר הראיה שלה העלה את הסיכון שלה להיפרדות רשתית פי 10 בהשוואה לאוכלוסיה ללא קוצר ראיה”.
כיצד ניתן לקבוע אם היתה זו תאונת עבודה או אירוע מצער אחר? בית הדין התלבט בשאלה זו כיוון ש”הרמת משא כבד מעלה סיכון פי 4 בעוד קוצר ראיה מעלה סיכון פי 10″. המומחה הרפואי המצוטט בפסק הדין לא ידע לענות על השאלה “האם נכון שמספר הסובלים מהיפרדות רשתית הינה כ-1 ל-10,000 בשנה?”.
מומחה רפואי אחר שנשאל על ידי בית המשפט קבע כי “בזמן ביצוע מאמץ גופני חריג אדם כזה עלול לשנות משמעותית את הלחץ בפלג גופו העליון וזה יכול להגדיל את הסיכוי להופעת היפרדות זגוגית אחורית”, ולכן “האירוע נושא הדיון שלפנינו במקרה של התובעת החמיר מצב קודם”.
המומחה הרפואי התקשה לקבוע באופן גורף כי הקשר הסיבתי הוא מובהק, אך היה מוכן להודות כי “יש לי ניסיון קליני של למעלה מ-30 שנה וראיתי מספר מקרים שללא צל של ספק נוצרו בעקבות מאמץ חריג“.
התובעת ביקשה לקבל את התביעה על יסוד חוות דעתו של ד”ר כרמון. הנתבע (המוסד לביטוח לאומי) יש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעתו של פרופ’ צדוק, שקבע כי הגורם להיפרדות הרשתית הוא קוצר הראיה של התובעת, ולא המשא הכבד שנאלצה לסחוב.
השופטת ד”ר אריאלה גילצר-כץ קבעה כי דין התביעה להתקבל. השופטת גילצר-כץ ציינה מקרה קודם (ב”ל 2944/07 משה יעקב – המוסד לביטוח לאומי) בו נאמר כי קיומו של קוצר ראיה מקל על קשירה בין הופעת קרע ובין מאמץ פיזי חריג.
השופטת גילצר-כץ ביססה את החלטתה גם על הטענה המשפטית לפיה “את הקשר הסיבתי בין המאמץ הגופני לבין היארעות הקרע ברשתית אצל התובעת יש לבחון ללא קשר לאותו סיכון מוגבר, שכן אחרת לעולם לא יהיה זכאי מבוטח קצר ראייה להיות מוכר כנפגע עבודה במקרה של מאמץ גופני”. השופטת לא רצתה לשלול הכרה בתאונת עבודה דווקא מקבוצה שנמצאת בסיכון מיוחד.
התביעה, כאמור, התקבלה. נקבע כי הנתבע (הביטוח הלאומי) יישא בשכ”ט עו”ד בסך 7,500 ש”ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש”ח.
- ההליך: ב”ל 24175-11-12
- הצדדים: אורנה עפרה נעים נגד המוסד לביטוח לאומי.
- ערכאה: בית דין אזורי עבודה תל אביב – יפו
- שופטת: ד”ר אריאלה גילצר-כץ
- מועד מתן פסק הדין: 8 מרץ 2017
קריאה נוספת – פגיעות עיניים בתאונות עבודה
- פגיעה ברשתית העין
- פציעת עין חמורה בגלל וו תליה
- אובדן עין אחת עקב פציעה
- פגיעה בעין בגלל בקבוק מנופץ
- קרע ברשתית עקב טיח נופל
- ליקויי ראיה, פציעות ומחלות עיניים – אחוזי נכות
עברת תאונת עבודה? התקשר ל”זכותי” וקבל סיוע עוד היום. צור קשר באתר זכותי או חייג עכשיו 5520*. פגישת היכרות חינם וללא כל התחייבות!
