דליות ברגליים – תאונת עבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קיבל בסוף 2018 את תביעתה של ספרית נשים על הכרה במחלת דליות ברגליים – כתאונת עבודה.
מדובר בספרית עצמאית שעבדה כ-17 שנה, שישה ימים בשבוע. במסגרת עבודתה היא עומדת על הרגליים במשך שעות ארוכות. יום עבודה ממוצע מתחיל ב-10 בבוקר ונמשך עד 7 בערב. גם בימי שישי עבדה התובעת, מ-10 בבוקר עד שלוש אחרי הצהריים.
כדי לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין “דליות ברגליים” (בלועזית: VV) ובין עמידה על רגליים במספרה, מונה מומחה רפואי, פרופ’ רפאל אדר. המומחה נדרש לקבוע כי הקשר הסיבתי עולה על חמישים אחוזים (50%).
כך כתב פרופ’ הדר בחוות דעתו: “…בעבודות אפידמיולוגיות ניתן להראות קשר בין אי ספיקה כרונית של הוורידים לבין עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת ומיעוט הליכה, שגורמים לעליה בלחץ ההידרו-דינמי בוורידים המורחבים בגלל הנטייה הקונסטיטוציונית…התיאור של תנאי עבודתה…מתאים לאפיון של עמידה ואפשרות מוגבלת של הליכה, למשך תקופות זמן ארוכות”.
בנסיבות המקרה, קבע פרופ’ הדר: “לתובעת היו דליות שטחיות בוורידי הרגליים…יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי ובעיקר החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו”.
ברמה הרפואית-עובדתית, הסביר פרופ’ הדר כיצד זה קורה בפועל: “הקשר בין העמידה בעבודה והדליות נובע מהעובדה שבתקופות של עמידה ובנוכחות מסתמים פגומים בוורידים (הנטיה הקונסטיטוציונית) הוורידים מתרחבים כל פעם עוד קצת יותר. ההרחבה גורמת להחמרה נוספת קלה באי ספיקת המסתמים, וחוזר חלילה. והאפיזודות החוזרות גורמות במצטבר להחמרה במצב הדליות במנגנון המתאים קונצפטואלית למנגנון המיקרוטראומה”.
במקרה זה, הדליות החלו להופיע 11 שנה לאחר שהחלה התובעת לעבוד כספרית: “משמעות הדבר כי הנטייה הקונסטיטוציונית שהייתה לה עברה משלב אסימפטומטי (מצב שאין בו סימפטומים) לסימפטומטי, מצב שהטריד אותה ובגללו פנתה לרופא המשפחה”, כתב המומחה.
הביטוח הלאומי (הנתבע) דחה את מסקנות חוות הדעת הרפואית: “לטענתו [של הנתבע] יש לדחות את חוות הדעת משום שהיא מנוגדת למחקרים ולספרות הרפואית ואינה מבוססת על הידע הרפואי הקיים בתחום. עוד טוען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי הנטען ולו כהחמרה.”
השופטת רויטל טרנר בחרה לקבל את חוות הדעת הרפואית, וכך קיבלה את תביעת הספרית. כדי להוכיח הכרה בפגיעה כ”מיקרו-טראומה”, יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות וכן “דרושה חוות דעת של מומחה – רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע”.
לסיכום, קבעה השופטת טרנר כי “מצאנו את חוות דעתו של המומחה מנומקת ועקבית והשתכנענו כי מחלת הדליות של התובעת בשתי הרגליים קשורה לעבודתה…התביעה מתקבלת, ויש להכיר בדליות ברגליה של התובעת כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה”.
כמו כן, נדרש המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת 3,000 שקלים הוצאות שכר-טרחה של עורך-דין.
- ההליך: ב”ל 22321-10-17 פלונית נ’ המוסד לביטוח לאומי
- המותב: השופטת רויטל טרנר, בית דין אזורי לעבודה נצרת
- מועד מתן פסק הדין: 27 לנובמבר 2018
- נושאי התביעה: דליות ברגלים, תאונת עבודה, מיקרו טראומה, פגיעות זעירות, החמרת ליקוי, ורידי רגליים, בדיקת דופלר, עבודה בעמידה, כאבים ברגליים, משקל חוות דעת רפואית
