דיכאון בעבודה – פגיעה בעבודה

עובד אל-על הושעה מעבודתו בנסיבות מיוחדות, שיצרו אצלו אירוע טראומטי; עקב כך נטען כי סבל מהפרעת הסתגלות ממושכת עם הפרעה דיכאונית מלווה בחרדה, שהסתיימה בעזיבתו את מקום העבודה. העובד-לשעבר תבע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שהכיר בלקותו הנפשית כפגיעה בעבודה. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים אישר את קביעת בית הדין האיזורי, ודחה את ערעור הביטוח הלאומי.

מפעיל מערכות מיחשוב, יליד 1953, עבד בחברת אל-על החל משנת 1976. עקב מסירת מידע ממאגר המידע “כרמל” לגורמים חיצוניים, שלחה לו אל-על (המעסיקה) מכתב ב-4.2.2004 המודיע לו על השעייתו המיידית מעבודה.

לאחר שהעובד חזר לעבודה, סירבה אל-על להשיב לו את הסכומים שנוכו ממנו בתקופת ההשעייה. לטענת העובד, הוא לא הצליח להשתלב חזרה בעבודתו. לטענתו, החברה התנכרה לו – והוא עצמו הפך ל”שבר כלי”, כהגדרתו. העובד סיים עבודתו באל-על בסוף 2006. העובד הגיש תביעה לקרן הפנסיה שלו, כדי לקבל פנסיית נכות (100%) מינואר 2007 למשך שנתיים. פנסיית הנכות הוארכה עד סוף דצמבר 2014.

העובד טען כי אירוע ההשעייה גרם לו “דחק נפשי יוצא דופן”. בתביעה שהוגשה לבית הדין האיזורי לעבודה בת”א (ב”ל 40883-03-12) קבעה חוות דעת מומחה ראשונה של ד”ר פנינה דורפמן אתרוג כי “התובע לוקה בהפרעת הסתגלות ממושכת עם הפרעה דיכאונית המסווגת כ-F43.21 לפי סיווג ארגון הבריאות העולמי ICD-10”. באנגלית מכונה התופעה בשם Adjustment disorder with depressed mood.

עם זאת, בחוות דעתה קבעה ד”ר דורפמן כי הפרעת ההסתגלות הממושכת אינה קשורה ישירות לתאונת עבודה או פגיעה בעבודה אלא “עקב מאפיינים נרציסיסטיים באישיותו של התובע שגרמו לו להגיב בתגובת הסתגלות בלתי תואמת לאירועים שתוארו לעיל”. בנוסף קבעה המומחית כי “הפרעת ההסתגלות לא יוצרת פגימה משמעותית רפואית”.

 

חוות דעת נוספת

חוות הדעת של ד”ר דורפמן לא היתה מקובלת על אחד הצדדים. הוגשה בקשה לחוות דעת שנייה. בית הדין קיבל את הבקשה, בין השאר מהטעם כי חוות הדעת הראשונה נשענה על חומר רפואי חסר. ד”ר רמי אהרונסון, מומחה רפואי נוסף, כתב חוו”ד ב-4/9/2017 לפיה התובע סובל מ”הפרעה דיכאונית ממושכת מלווה בחרדה”, ואף קשר את ההפרעה לעבודתו של התובע. לשיטתו של ד”ר אהרונסון, האירוע הנפשי “לא היה מתפתח במועד התרחשותו אלמלא האירוע בעבודה”. המומחה שלל “מאפיינים נרציסיסטיים” כמשפיעים על הפרעת ההסתגלות, ואף קבע כי בתיק הרפואי לא נאמר שהתובע סובל מהפרעת הסתגלות כלשהי.

המומחה ד”ר אהרונסון קבע בחוות דעתו כי מדובר ב”דיכאון מג’ורי” (דיכאון חריף), בין השאר מפני שההפרעות נמשכו הרבה מעבר לתקופה של שנתיים. המומחה התבסס בין השאר על רישומיו של פסיכיאטר שטיפל בתובע, פרוטוקולים של טיפול ע”י פסיכיאטר מחברת הביטוח, וכן על דו”ח הוועדה רפואית לעררים של קרנות הפנסיה שבהסדר – ולפי קביעתו “יש ברישומים אלה ציון של תסמינים המעידים על תסמונת פוסט טראומטית חלקית“.

בית הדין האזורי לעבודה בת”א העדיף את חוות דעתו המפורטת של ד”ר אהרונסון על פני חוות דעתה הראשונה של ד”ר דורפמן, כיוון שחוות דעתו של אהרונסון היתה “מנומקת היטב ומבוססת על מסמכים בתיק הרפואי תוך פירוט המסמכים”, על פי פסק דינה של השופטת נטע רות, שפסקה ב-25 בפברואר 2018: “הפגימה הנפשית שממנה סובל התובע מוכרת כפגיעה בעבודה”.

 

הערעור

המוסד לביטוח לאומי ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בת”א, ערעור שהוגש אל בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (עב”ל 12470-04-18). השופטים אילן איטח, רועי פוליאק, חני אופק גנדלר – קבעו כי “דין הערעור להידחות”.

השופטים קבעו כי בעקבות האירוע שבו מסר העובד מידע ממאגר המידע של החברה “הוטל עליו עונש של ביצוע עבודות שירות ללא הרשעה”. כמו כן נכתב בפסק הדין כי לא נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי למנות מומחה רפואי נוסף. בית הדין הארצי קיבל את קביעת המומחה הנוסף, ד”ר אהרונסון, לפיו קיים קשר סיבתי בין אירוע נפשי – התפתחותה של מחלת הדיכאון המז’ורי – ובין האירועים המיוחדים סביב השעייתו מעבודתו של התובע בערכאה הקודמת, עובד אל-על. לכן ערעור המוסד לביטוח לאומי נדחה ב-18 אפריל 2019.

השורה התחתונה: לא מדובר במקרה רגיל של שחיקה, עייפות החומר או דיכאון תעסוקתי שגרתי שהיה מתפתח בכל מקרה. אירוע חריג כמו השעייה בנסיבות דרמטיות שבהן העובד משוכנע שלא ביצע כל עבירה – עשוי ליצור קשר סיבתי אל התפתחותה של הפרעה דיכאונית חריפה, הנחשבת ל”פגיעה בעבודה” על פי מבחני הביטוח הלאומי.

 

קריאה נוספת

• פיצוי לעובדת שנפגעה נפשית עקב תאונת עבודה
• התקף חרדה – תאונת עבודה
• דיכאון – המחלה והזכויות שלך
• תאונות עבודה – מבחר מקרים ופסקי דין