לוקמיה – סרטן הדם

בחר/י נושא

סרטן הדם נובע מתוך מח העצם – רקמה לייצור תאי דם אדומים (העברת חמצן), טסיות דם (קרישת דם) ותאי דם לבנים (נגד זיהומים). תאי הדם הלבנים אמורים להגן על הגוף מפני פולשים וזיהומים; כאשר הם מתחילים להתפתח להתרבות בצורה לא נורמלית – נוצרת לוקמיה בגוף.

בשלב הראשון של מחלת הלוקמיה, התאים הלבנים אינם מגיעים לכדי התפתחות מלאה – ולכן נכשלים במשימתם להגן על הגוף. בשלב השני, התאים הלבנים מתרבים בעודם נמצאים בשלב מוקדם, בתוך מח העצם. כך נוצר מצב שבו תאים בלתי-בשלים ("בלסטים") מציפים את מח העצם, מפריעים להתפתחות תקינה של תאי דם אחרים, ומובילים לתופעה ידועה בשם אנמיה (מחסור בתאי דם אדומים), כמו גם טרומבוציטופניה – ירידה בכמות טסיות הדם. התוצאה: זיהומים, דימומים ופגיעה בתפקוד הגוף כולו.

לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL)

סוג זה של סרטן דם נפוץ בעיקר בבני גיל 25 ומטה (כולל ילדים צעירים), אך פחות בקרב בני 75 ומעלה. נקראת גם "לוקמיה לימפואידית מהירה". תאי דם לבנים שלא הבשילו נקראים תאים בלסטיים. מחלת ה-ALL גורמת להם להתרבות באופן מואץ וחריג, עד שהם למעשה מציפים את מח העצם. כך הגוף לא מצליח לייצר תאי דם בריאים, והופך פגיע וחלש. התוצאה: זיהומים, דימומים, הגדלת בלוטות לימפה ועוד.

גורמי סיכון

חשיפה לקרינה גרעינית
הפרעה גנטית כמו אמניה (מסוג פנקוני) או תסמונת דאון
חשיפה לכימיקלים תעשייתיים

תסמינים (סימפטומים)

דימומים
חבורות בגוף
חולשה
עור חיוור
כאבי מפרקים
כאבי עצם
זיהומים (מחסור בתאי דם לבנים)
כאב גרון
חום
ירידה במשקל

אבחון וטיפול

ספירת דם
טיפולים המטולוגיים
בדיקות דם מיוחדות
דגימת מח עצם (לזיהוי תאי דם לבנים חריגים), לעתים כולל ביופסיה
ציטוגנטיקה – בדיקת כרומוזומים – כמות, פגמים, גנים חדשים
מדד מחלה שארית מינימלית (שיטה מולקולרית ברמת ה-DNA)
צילום בית החזה – אבחון בלוטות לימפה מוגדלות
ניקור מותני – לזיהוי התפשטות תאי לוקמיה
בדיקת סי-טי (CT)
בדיקת MRI
בדיקת אולטרסאונד
סיווג לימפוציטים – סוג B (בשלה) או T (מוקדמת)
טיפולי כימותרפיה לחיסול התאים הלוקמיים ושיקום מח העצם – כולל תופעות לוואי טיפוסיות
טיפול בקרינה כוללת (לעתים משולב כימותרפיה) – חיסול תאים ממאירים במח העצם
השתלת תאי גזע ע"י תרומה
סטרואידים – תרופות לחיסול תאים ממאירים
טיפול ביולוגי – תרופות להאטת התרבות התאים הממאירים
טיפולים ממוקדי-מטרה נגד אנזים מסוג טירוזין קינז

לוקמיה מיאלובלסטית חריפה (AML)

סוג זה של סרטן הדם, המכונה גם לוקמיה מיאלואידית חריפה, דומה לסוג הקודם (AL) אך נחשב מסובך יותר לטיפול, ונפוץ יותר בקרב חולים מבוגרים (גיל 75 ומעלה). המחלה היא תוצאה של פגם גנטי נרכש במבנה הכרומוזומים בגוף. היא נקראת למעשה "ממאירות המטולוגית".

מכיוון שתאי AML אינם יוצרים גידולים, ברוב המקרים, קשה לקבוע את שלבי המחלה.

התסמינים, האבחונים והטיפולים נגד AML דומים לאלו של לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL) – ר' למעלה.

לוקמיה פרומיאלוציטית חריפה (APL) היא למעשה סוג של AML. סרטן זה מאופיין בדימומים רבים, עקב ריבוי של פרוציאולוציטים. קיימות תרופות מיוחדות להתמודדות עם APL.

לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL)

סוג זה של לוקמיה מאופיין בהתרבות לימפוציטים סוג B. תאי דם לבנים אלו נוצרים מתאי גזע שהופכים בהדרגה לממאירים. כאשר קיימת הצטברות של לימפוציטים שאינם בשלים, הם לא מאפשרים למח העצם לייצר תאי דם לבנים בשלים, וכך גם תאי דם אדומים וכמובן גם טסיות דם.

לוקמיה מסוג CLL מתפתחת בקצב איטי, במרבית המקרים. בניגוד לסוגי לוקמיה אחרים, עליהם כתבנו למעלה – הסיכון ל-CLL עולה בקבוצת הגילאים של 60 ומעלה. קבוצת הגברים נמצאת בסיכון מוגבר לעומת נשים. בישראל, מוצא אשכנזי נמצא בסיכון מוגבר.

התסמינים של CLL דומים לאלו של סוגי לוקמיה אחרים. תהליך הבדיקות והאבחון גם הוא דומה לזה שפירטנו למעלה, בראשית המאמר.

כדי לקבוע את שלב מחלת ה-CLL, יש לבצע ספירת תאי דם לבנים ולבחון בכמה אזורים יש קשרי לימפה מוגדלים (שלב B), ובנוסף – לספור גם את כמות תאי דם אדומים + כמות טסיות הדם (שלב C). שלב A לא דורש טיפול, ברוב המקרים. שלבים B ו-C דורשים טיפול כאשר שלושה איזורים או יותר מאופיינים בקשרי לימפה מוגדלים (B) ו/או כאשר יש מעט טסיות ותאים אדומים (C).

לוקמיה מסוג CLL היא מחלה כרונית המאופיינת בהתפתחות איטית. עשויות להיות תקופות של נסיגה או הפוגה (רמיסיה), שיימשכו חודשים ואף שנים. כאשר מאובחנת חזרה, ניתן יהיה לערוך טיפול. במצב של עמידות לטיפול, או התפתחות מהירה של הלקומיה – יש לעבור טיפול אינטנסיבי שלא נוסה קודם לכן.

לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML)

מחלה כרונית זו מאופיינת בעודף תאי דם לבנים (גרנולוציטים) שאינם בשלים. כאשר הם מציפים את מח העצם ואף מגיעים לזרם הדם – נוצרת פגיעה בתפקוד הגוף: אנמיה, זיהומים וחולשה כללית.

תסמיני המחלה, כמו גם תהליך האבחון והטיפול – דומים לסוגי הלוקמיה שפורטו לעיל (למעלה).

בין הבדיקות החשובות לזיהוי CML יש לציין את בדיקת "כרומוזום פילדלפיה" במח העצם, וכן בדיקת PCR רגישה לאיתור גן הנקרא BCR-ABL1.

לוקמיה מסוג CML היא כרונית ואיטית, במרבית המקרים. אם היא נכנסת לשלב מואץ, התסמינים עשויים להחמיר ויש להיכנס לטיפול מהיר יותר. במצב של "משבר בלסטי", טיפול רגיל לא יעזור ולכן ייווצר צורך בטיפול כימי, ברוב המקרים.

דילול כדוריות דם לבנות בדם ניתן לביצוע בטיול המכונה לויקופרזיס (הפרדת דם).

חשוב להבין כי לוקמיה סוג CML עשויה להימשך שנים ארוכות, כיוון שהיא מחלה כרונית.

לוקמיה של תאים שעירים

"תאים שעירים" הוא כינוי המתאר בליטות על פני תאי דם לבנים. בליטות אלו מעידות על פגם בתא. כאשר הגוף מייצר עודף של לימפוציטים (סוג של תאי דם לבנים) פגומים, הם עשויים להצטבר באיזור הטחול – מה שמוביל להגדלתו. טחול מוגדל עלול להוביל למחסור בכדוריות דם אדומות, טסיות דם ותאי דם לבנים בריאים.

לוקמיה מסוג "תאים שעירים" נחשבת נדירה. עם זאת, ניתן לטפל בה באמצעות כימותרפיה, תרופות, טיפול חיסוני (אינטרפרון) או כריתת טחול (ספלנקטומיה). יש לה מאפיינים של מחלה כרונית, והיא מופיעה יותר בקרב גברים בגילאים 40-60.

תסמינים נפוצים: עייפות, קשיי נשימה וכן רגישות מוגברת לזיהומים שונים. כמו כן: עור חיוור ואנמיה.

השתלת מח עצם

כאשר סרטן הדם מסכן את חייו של החולה, מבוצע לעתים הליך של השתלת מח עצם. יש להשמיד את מח העצם החולה ע"י הקרנות או כימותרפיה, ואז לקבל מח עצם ע"י תרומה. מטרת ההשתלה היא להחליף תאי אב (גזע) פגומים בתאי אב חדשים.

מדובר בהליך יקר ומסוכן, שעלול לגרור אחריו זיהומים וכן תקיפה עצמית (זיהוי מח העצם המושתל כגוף זר – מחלת השתל נגד המאכסן). קיימים שלושה סוגי השתלות מח עצם:

השתלה אוטולוגית – שימוש בתאי מח העצם של החולה עצמו.
השתלה אלוגנאית – תורם זר (אך מתאים).
השתלה סינגנאית – תאום זהה למטופל (גנטיקה זהה).

מאגר תורמי מח עצם קיים ופעיל בישראל, כדי למצוא תורמים מתאימים. ניתן להצטרף למאגר ע"י דגימת דם או דגימת רוק.

בסיום ההשתלה, מח העצם מסוגל לייצר תאי דם בריאים – וכך הגוף חוזר בהדרגה לתפקוד תקין.