הפרעה טורדנית-כפייתית – OCD
הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD: Obsessive Compulsive Disorder), או הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, היא הפרעת חרדה המורכבת מפן קוגנטיבי ופן התנהגותי. הפן הקוגנטיבי מתבטא בתחושת חרדה ומחשבות טורדניות אובססיביות הגורמות לחוסר נחת. בפן ההתנהגותי, הלוקים בהפרעה נוקטים בפעילות כפייתית חוזרת שמטרתה להרגיע את החרדה. פעילות זו הופכת לבלתי נשלטת, כפייתית ובלתי ניתנת לעצירה.
- מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית הגוזלות זמן רב, משבשות פעילויות בשגרת החיים ומשתלטות עליה
- המחשבות בלתי נשלטות ומלוות בתחושות אי נוחות, חרדה, גועל וכו’, ואינן מאפשרות להתרכז בשום דבר אחר
- דיווח על יותר מאובססיה אחת ממנה סובל הלוקה בהפרעה
ההפרעה נפוצה בקרב 2-3% מהאוכלוסייה הכללית ויכולה להתפתח בכל גיל, החל מהגיל הרך וכלה בתקופת הבגרות. עם זאת, קיימות שתי תקופות שיא להתפרצותה: גילאי 10-12, תקופת שלהי הנעורים, וראשית תקופת הבגרות. מחקרים מצביעים על כך שההפרעה עוברת בין בני משפחה ולגנים השפעה חלקית בגרימתה, אך מושפעת גם מגורמים אישיותיים, חברתיים וסביבתיים.
ההבחנה בין הלוקים בהפרעה הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית נעשית בהתאם לתוכן המחשבות הטורדניות והפעילויות והטקסים להקטנת החרדה.
- מחשבותיהם מעוררות חרדה הנוגעות לביטחונם האישי – האם עוקבים אחרי?
- מחשבות הנוגעות לניקיון – האם קיימים חיידקים בקרבתי? פחד מלכלוך וזיהום
- מחשבות הנוגעות לצרכים נפשיים או חומריים – האם יש לי מספיק ממשהו? האם אני נאהב? האם אצליח?
- פחד לפעול מתוך אלימות – למשל הורה החושש לפגוע בילדו
- צורך כפייתי בסדר מסוים – למשל שחפץ יהיה מונח במקום אחד בלבד
- ביטחון אישי – צורך לנעול את הבית כמה וכמה פעמים וחזרה כדי לבדוק שהדלת אכן נעולה
- ניקיון – הימנעות מלחיצת ידיים ושטיפת ידיים במשך דקות ארוכות בחומרים מחטאים, לפעמים עד יצירת נזק פיזי לעור
- סדר – ארגון חפצים ללא צורך נראה לעין
- צרכים נפשיים או חומריים – אמונה ב”אמונות טפלות” למרות ההבנה שאין בהן ממש כדי לעזור. לדוגמה, הליכה בקו ישר, מקומות שאסור לדרוך בהם, הליכה בצעדים זוגיים וכו’ יביאו לכך שהלוקה בהפרעה יוכל להיפטר מהמחשבות האובססיביות
- צבירה אובססיבית של חפצים
- אובססיות סביב מערכות יחסים ואנשים
- ספירה חוזרת של דברים
במידה והמחשבות הטורדניות מהן סובלים בעלי הפרעה טורדנית-כפייתית נמשכות לאורך זמן, הן עלולות לשבש את שגרת החיים הרגילה, והלוקים בהפרעה עשויים להתקשות לעבוד כמו אחרים. לפי החוק, אם אינם יכולים לעבוד עקב הפרעה נפשית, ניתן להכיר בהם כבעלי נכות נפשית. הכרה זו מאפשרת להם לקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי כמקור הכנסה.
לצורך קביעת אחוזי נכות, בוחן המוסד לביטוח לאומי קריטריונים ספציפיים:
- העוצמה והתדירות שבהן מופיעה ההפרעה
- היענות ותגובה לטיפול
- כושר העבודה
- התפקוד הנפשי והחברתי
- חומרת התסמינים
כך למשל, מי שאצלו תסמיני ההפרעה קלים, וההפרעה בתפקוד הנפשי או החברתי קלה, והוא מוגבל באופן קל עד בינוני בכושר העבודה, יקבל 20% נכות.
לעומת זאת, מי שאצלו ההפרעה פעילה מאוד ופוגעת בתפקוד החברתי והנפשי באופן קשה, מגבילה קשות את כושר העבודה או שקיים צורך באשפוז יום פסיכיאטרי, יהיה זכאי ל-70% נכות.
בית המשפט העליון בישראל אף הכיר בכך שהפרעת OCD עשויה להוות גורם בהחמרתן של מחלות אחרות. כך למשל, בפסיקה של השופט מלצר הוכר כי אחד הגורמים להחמרה במחלת ה סוכרת של אדם הוא הפרעת OCD, שהתבטאה במחשבות טורדניות חוזרות ונשנות הקשורות בתיעוד כל הסובב אותו.
הטיפול היעיל ביותר עבור הלוקים בהפרעה הוא שילוב של כמה אלמנטים שונים:
- טיפול תרופתי – מגביר את זמינות הסרוטונין במוח כדי שיפעל כראוי. יש להתייעץ עם רופא מומחה, שכן קבוצות מסוימות כמו קשישים, נשים בהריון, בעלי היסטוריה של בעיות לב ועוד, נמצאות בסיכון. אחת התרופות שהתגלו כיעילות לטיפול ב-OCD היא קלומיפראמין (Clomipramine / Anafranil), אשר ממתנת את ההתנהגות הכפייתית ואף מרגיעה את המחשבות הטורדניות, אך בעלת תופעות לוואי רבות. התרופות עוזרות לטפל בסימפטומים אך אינן מרפאות את ההפרעה.
- טיפול התנהגותי-קוגנטיבי – לדוגמה טכניקת “חשיפה ומניעת תגובה” (ERP), המנסה לשפר את המצב הנפשי על ידי שיחה ופיתוח תובנות אצל המטופל באשר למצוקותיו. במניעת התגובה מעודדים את החולה שלא לבצע את ההתנהגויות הכפייתיות, למרות שבשלב החשיפה הוא נחשף למחשבות או לחפצים שלרוב היו מגרים התנהגויות אלו. המטופל מאתר את המחשבות הטורדניות ולומד טכניקות הרגעה.
- טיפול פסיכולוגי
- תמיכה משפחתית וחינוך – לימוד בני המשפחה על ההפרעה, על מנת להבין את מצוקותיו וקשייו, ולדעת כיצד להגיב לבקשות הכפייתיות של החולה.
לסיוע אישי במיצוי זכויות רפואיות ונכות נפשית, צרו קשר דרך האתר או התקשרו למומחי זכותי 5520*
