פוסט טראומה – המחלה והזכויות

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD: Post-Traumatic Stress Disorder) היא סוג של הפרעת חרדה פסיכיאטרית הנגרמת כתוצאה מחוויית אירוע טראומתי חד פעמי. ב40% מהמקרים, נגרמת ההפרעה בעקבות מוות פתאומי של אדם קרוב. בנוסף, היא יכולה להיגרם בעקבות תאונת דרכים, תאונת עבודה, חשיפה לקרבות, פיגועים, מתקפת טילים, מוות אלים, אסונות טבע, תקיפה ואינוס.

התפתחות ההפרעה אפשרית בכל גיל ולעתים הסימפטומים של ההפרעה מחמירים ונמשכים חודשים ואף שנים. כמו כן, ההפרעה יכולה להופיע זמן רב לאחר האירוע עצמו. 

• חוויה חוזרת של האירוע הטראומטי – הבזקי זיכרונות וחלומות מסויטים על האירוע, אשליות, הזיות ו'פלאשבקים' היוצרים תחושה שהאירוע מתרחש שוב
• מצוקה פסיכולוגית ועוררות פיסיולוגית (הזעה, דופק מהיר, לחץ דם גבוה) בחשיפה לגירויים המזכירים את האירוע
• הימנעות – ניסיון להימנע מגירויים הקשורים לטראומה כמו פעילויות, ריחות, מקומות או אנשים המזכירים את הטראומה
• עוררות – ביטויי מצוקה גופניים כתוצאה מחוסר יכולת להגיע למצב של רגיעה
• סימפטומים המאפיינים חרדה באופן כללי – הפרעות שינה, קושי להירדם, תגובה איטית לאירועים חיצוניים
• תגובות רגשיות קיצוניות וקושי בוויסות רגשות
• קשיי ריכוז ולמידה
• קהות חושים
• חוסר מוטיבציה, איבוד עניין בפעילויות שגרתית

"מאז התאונה חרדה ופחד הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת חיי. המראות, הקולות והריחות של התאונה חוזרים אלי ואני מרגישה שאני שקועה בדיכאון עמוק שאני לא מצליחה להיחלץ ממנו", כך מספרת רונית ברנזון, נפגעת תאונת דרכים, בעדותה בבית המשפט. "קשה לי לתאר את התחושות במילים, כאילו שהראש נחסם בבלוק שחור וכבד. הכל נראה לפתע כבד, מפחיד ומאיים. אינני יכולה להמשיך וליצור ואיבדתי עניין בפעילויות ובאנשים שמסביבי. אין לי עוד כוחות ואני מרגישה שאני הולכת וצוללת מטה", היא מוסיפה.

בעדותה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, העידה ברנזון כי התאונה גרמה לשינוי קיצוני באורח חייה: "הפכתי להיות מסוגרת. חיי החברה העשירים והמגוונים שניהלתי עד לתאונה פסקו ועיקר הקשר שנותר לי הוא עם משפחתי הקרובה, בעלי וילדי… הפכתי להיות מאד רגישה לרעשים, לריחות ולחום. אינני יכולה לסבול מים חמים במקלחת ואינני מסוגלת לאכול".

שכיחות ההפרעה עומדת על 8% בקרב כלל האוכלוסייה, כאשר השכיחות גבוהה יותר אצל נשים (10%) לעומת גברים (5%). כמו כן, ישנם גורמי סיכון שיכולים להגביר את הסיכוי ללקות בהפרעה:

גורמי סיכון כלליים להפרעה:

• ככל שהאירוע חמור יותר ונמשך זמן רב יותר, כך עולה הסיכון
• טראומת ילדות
• הפרעות אישיות
• תורשה – רגישות למחלות פסיכיאטריות
• היסטוריה של דיכאון או חרדה

גורמים טרם הפגיעה העשויים להגביר את הסיכון ולתרום להסתבכות ההפרעה:

• צריכת משקאות חריפים (אלכוהול)
• מחסור כרוני בשעות שינה
• שימוש בסמים שעלולים לגרום פרנויה וחרדה
• שינויים מלחיצים בחיים
• דיכאון
• הפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה, אורתורקסיה נברוזה)

הסימפטומים של הפרעת ptsd מביאים לניתוק חברתי והתפרצויות זעם, ולכן היא פוגעת בתפקוד החברתי, התעסוקתי ובשגרת החיים של הלוקים בה ויכולה לגרום למצוקה קלינית משמעותית.

ההפרעה משפיעה לא רק על הסובל ממנה, אלא גם על מערכות היחסים של החולה ועל בני משפחתו שעלולים לחוש רגשות אשמה, דיכאון, בושה ותופעות פוסט טראומטיות בעצמם. הדבר מכונה "הדבקה" של ההפרעה.

בגלל הקושי להיכנס למעגל העבודה ולנהל חיי שגרה אצל נפגעי פוסט טראומה, החוק מאפשר להם לקבל קצבת נכות נפשית כמקור להכנסה, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי מכיר בהפרעה כ נכות נפשית. זכות זו מותנית בעמידה בקריטריונים נוספים שקבע המוסד לביטוח לאומי.

בנוסף, מחקרים הראו כי הפרעת פוסט טראומה קשורה להתפתחות בעיות רפואיות ומחלות. כך למשל, נמצא קשר בין ההפרעה לבין מחלות לב וכלי דם, כאבים כרוניים, דלקות פרקים, מחלות של בלוטת התריס ומחלות הקשורות לעצמות ושרירי השלד. כדי לקבל הכרה בליקויים אלו, יש להוכיח בפני הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי כי קיים קשר בין ההפרעה לליקוי.

חיילים רבים נחשפים במהלך שירותם הצבאי לסיכונים ומצבי לחץ, לעתים ברמות קיצוניות עד כדי אובדן תפקוד. הדבר נכון בעיקר למי שלוקח חלק באימונים, פעילות מבצעית ובמלחמות כגון מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת ויאטנם, המלחמה בעירק, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ומלחמת לבנון השנייה. במהלך פעילויות אלו עלולים החיילים להיות חשופים לחוויות טראומטיות שונות – פיצוצים, גופות, איברים כרותים ושלל זוועות בלתי ניתנות למחיקה.

כמות הנפגעים בישראל כתוצאה מהשתתפות בקרב כחלק מהשירות הצבאי אינה ידועה. לא רק מי שהגיב נפשית בעת הקרב עלול להיות מושפע ממנו, אלא גם עשרות שנים לאחר החשיפה למראות המלחמה ניתן לפתח תגובות נפשיות קשות ("טריגרים"). לפי הנתונים מהמלחמות השונות, השכיחות של נפגעי "הלם קרב" (ptsd) עומדת על 10-30% מהנפגעים במלחמה.

לחיילים שנפגעו גופנית ו\או נפשית במהלך שירותם הצבאי, קיימת האפשרות לקבל הכרה ופיצוי ממשרד הביטחון. על אף שגם משפחות החיילים חווות באופן עקיף את ההפרעה על בשרן, החוק מאפשר לחייל עצמו בלבד להיות מוכר כנפגע פוסט טראומה עקב השירות הצבאי. עם זאת, לעיתים ניתן לקבל טיפול זוגי, החשוב לשיקום מערכת היחסים בין הנפגע לבן או בת הזוג.

על פי החוק יש להגיש את התביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון תוך שלוש שנים מתום השירות הצבאי. הדבר יוצר בעיות במקרים שבהם מתפתחת ההפרעה שנים רבות לאחר המאורע הטראומטי. עם זאת, בית המשפט העליון מגלה רגישות לנושא. השופט חשין ציין בפסיקתו: "יש לפרשם (את החוקים) ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עימו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב.. עם נכי צה"ל… ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם."

אבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית אינו פשוט, מכיוון שהוא דורש הערכה פסיכולוגית המתבססת על תיאורי הנפגע, שלרוב אינו שש לשתף ולדבר על חוויותיו. הנפגעים מתבקשים לתאר את הסימפטומים, חומרתם ועוצמתם, ואף לעבור בדיקות רפואיות.

באם אובחן אדם כלוקה בהפרעה, ניתן לבנות תוכנית טיפול בהתאם לצרכי המטופל, זאת אף על פי שחלף זמן רב מאז האירוע הטראומתי. הטיפול יעשה לרוב באמצעות שילוב דרכי טיפול שונות:

• טיפול תרופתי – תרופות נוגדות דיכאון ותרופות הרגעה עשויות להקל על הסימפטומים של ההפרעה.
• פסיכותרפיה – התמודדות עם רגעי הטראומה מחדש, וטיפול בחשיפה, כלומר, עימות עם הדברים הגורמים למצוקה והתמודדות עימם
• טיפול התנהגותי קוגנטיבי – מתבסס על שיחה והתמקדות בהיכרות עם האירוע הטראומטי מקרוב והשפעתו על המטופל, עיבודו ורכישת מיומנויות לשינוי תהליכי החשיבה השלילית. מטרת הטיפול היא לזהות את הדברים מהם נמנע המטופל כדי לא לחשוב על האירוע, בחינת המצבים המעוררים את הטראומה וכו'.
• תמיכה – ההתמודדות עם נטל ההפרעה קלה ויעילה יותר כאשר קיים מעגל תמיכה כגון חברים, משפחה או קבוצת תמיכה.

לסיוע במיצוי זכויות רפואיות של ישראלים הסובלים ממחלות כמו הפרעת דחק פוסט-טראומטית או כל סוג של נכות נפשית,  צרו קשר באתר או התקשרו למומחי זכותי בטלפון: 5520*