בעוד כמות חולי הנפש בישראל עומדת על 250,000, רק 70,000 זוכים לקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. הבעייתיות טמונה בפניות מועטות לייעוץ, קושי באבחון ובחוסר מודעות של החולים לזכויותיהם.
בישראל כ-250,000 אנשים הסובלים ממחלות נפש מסוגים שונים. הם מוגדרים חולי נפש, נפגעי נפש או מתמודדי נפש.
לפי הערכות מ-2011, בישראל כ-60 אלף חולי מאניה דיפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) ו-80 חולי סכיזופרניה. אמנם רק 1% מהאוכלוסייה סובל מסכיזופרניה, אבל קיימות הפרעות נפש שכיחות יותר, כמו דיכאון, ממנה סובלים כ-10-20% מהאוכלוסייה.
חלק מהחולים והנפגעים מאושפזים במחלקות סגורות, חלקם מטופלים ומתפקדים בקהילה וחלקם כלל לא מאובחנים או לא רוצים לקבל סיוע רפואי כלשהו. למעשה קיים פער בין רשימת הנכים המוכרים בביטוח הלאומי לבין הרשימות במשרד הרווחה. כך יוצא שמתוך כלל החולים, רק 130,000 מוכרים ברפואה הציבורית, ומתוכם 70,000 בלבד מממשים את זכותם לקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.
מידת ההיענות של חולי נפש לטיפולים היא נמוכה יחסית ועומדת על 60%. הבעיה טמונה בקושי להתמיד בטיפול בשל המצב הנפשי ובשל התחושה כי הטיפול לא מביא לשיפור במצב. פער נוסף קיים בין חולים במחלות גופניות, אשר יותר מ-45% מהם פונים לייעוץ, לבין חולים פסיכיאטרים. לדוגמה, אחוז החולים במאניה-דפרסיה הפונים לייעוץ עומד על פחות מ-35%, ואילו אחוז הסובלים מדיכאון אף נמוך יותר ועומד על פחות מ20%.
העבודה נחשבת לחלק חשוב בתהליך ההחלמה. "יש לי סדר יום מאורגן, וזה תורם לביטחון העצמי שלי וליציבות", אומר אסף זיגמן, במסגרת עלון של עמותת "אנוש", העמותה הישראלית לבריאות הנפש, הסוקר את המתמודדים עם מחלות נפש. אסף אושפז במחלקה פסיכיאטרית עקב אירוע בשירות הצבאי שלו. "היום אני עובד ומשתכר בנוסף לקצבה, דבר שמאפשר לי לחסוך ולדאוג לעתידי הכלכלי."
יחד עם זאת, לעתים לוקח להפרעה נפשית זמן רב להתפתח ואחד הדברים הראשונים שנפגעים הוא היכולת להתפרנס. ההפרעות פוגעות ביכולת החיוניות לביצוע עבודות רבות, ביניהן הריכוז, תפקוד, שיפוט, אחריות ועוד. לא תמיד יכולים החולים, כמו זיגמן, למצוא עבודה שתתאים למגבלותיהם בכוחות עצמם.
חוק שיקום נכי נפש בקהילה מאפשר את שיקומם של חוליים פסיכיאטריים כדי להבטיח להם עצמאות ואיכות חיים ראויה. לפי החוק, מוקמת מועצה ארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, המורכבת ממטפלים, פסיכיאטרים, נכי נפש ובני משפחותיהם ואמורה לייעץ לשר הבריאות בנושא שיקום נכי נפש. על אף החוק, למערכות השיקום מגיעים כיום רק כ-18,000 חולים.
זכויות נפגעי נפש בביטוח הלאומי
פגועי נפש הם אוכלוסייה רגישה ופגיעה מאוד, הם לא תמיד מודעים למצבם ובוודאי שלא לזכויותיהם. כחלק מזכויות אלו, נכללת הזכות לקבל קצבת נכות כללית ותוכניות שיקום. כדי לקבל זאת עליהם לפנות לביטוח הלאומי, לעמוד בפני ועדה רפואית ולקבל מינימום 40% נכות .
הפנייה לביטוח לאומי לעתים נדחית מכיוון שהחולה לא איבד את כושר ההשתכרות שלו בשיעור של 50% לפחות. רבים כלל לא יודעים כיצד להציג את הליקוי הנפשי בפני הועדה, ולפיכך מתקשים להוכיח שבכלל קיים ליקוי. על הפונים להראות באופן ברור את השפעת המחלה על התפקוד, פירוט הטיפול התרופתי והשפעותיו על כושר העבודה.
הבעייתיות נובעת מהקושי להצביע על ליקויים פתולוגיים, ופעמים רבות נתפס החולה כמתחזה והדבר משפיע על האובייקטיביות של בחינתו. בבואו להגיש בקשה לקצבת נכות, על המבקש לשים לב מהם הדברים שביטוח לאומי שם עליהם דגש. ביניהם, נבדקים התפקוד החברתי בחיים האישיים ובעבודה, היכולת לשמור על ריכוז, התמדה, קצב ביצוע מטלות וביצוע פעילויות בחיי היומיום.
פקיד התביעות לוקח בחשבון את השפעת ההפרעה על התובע. הוא בוחן את יכולתו לחזור לעבודה באופן חלקי או מלא, או אופציה של הסבה לעבודה אחרת, התואמת למצבו הנפשי והבריאותי. בסופו של יום, ייתכן שתתקבל החלטה מבלי אפילו להציע לחולה אופציה חלופית.
בעיה נוספת נובעת מהעובדה שלעתים מצבם של חולים פסיכיאטריים אינו יציב. הרופא אינו יכול, לפי החוק, לקבוע אחוזי נכות רפואית לצמיתות, אלא עד שלוש פעמים. רק אם לא צפוי שיפור והמצב יציב, ניתן לקבוע דרגת נכות צמיתה. כתוצאה מכך, החולה במחלת נפש יקבל נכות זמנית בלבד, והוועדה הרפואית תזמן אותו להיבדק מחדש כל תקופה מסוימת.
הביטוח הלאומי מעניק שיקום מקצועי לכל מי שאובחן כנכה בדרגת נכות בשיעור של 20% ומעלה. השיקום כולל אבחון מקצועי ועזרה בבחירת תחום לימודים אשר ימומן באופן מלא על ידי המוסד לביטוח לאומי. המשתקם זכאי למאמן שילווה אותו ויתאים לו עבודה לפי כישוריו.
לדברי פרופ' אורי אבירם, יו"ר המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, "יש להרחיב את מספרם של מקבלי הסל. צריך לבדוק מדוע כ-25-30% אינם מממשים את הסל שנקבע להם". כמו כן, אמר פרופ' אבירם בחודש מאי 2011 כי "רמת הסבסוד לדיור והבטחת ההכנסה לנכי הנפש היא נמוכה ביותר. מצב זה פוגע קשות באפשרות הקיום הנאות של נכי הנפש ובאפשרות השיקום הראוי בקהילה".
הסטיגמה החמורה כלפי אנשים המוגדרים פגועי נפש גורמת לרבים מהם להימנע מלגשת לקבלת טיפול, שיקום או מימוש זכויותיהם. חלקם חוששים מן התגובה של מעסיקים פוטנציאליים. אחרים מפחדים מתגובתם של בני משפחה וחברים. בעוד לאנשים רבים אין בעיה מיוחדת להודות שהם לוקים במחלה גופנית כלשהי, כנראה שהקושי להודות במחלת נפש הוא גדול בהרבה.
מידע על מחלות נפש
לשאלות בנושא הפרעות נפשיות או נכות נפשית, התקשרו למומחי זכותי 5520* או צרו קשר באתר
