חוק זכויות החולה
ב-1996 העבירה הכנסת את חוק זכויות החולה, שמטרתו להבהיר מהן זכויות המטופל. החוק קובע את זכויות החולים מול הרופאים והצוות המטפלים בהם, בעוד שהוא מדגיש את הזכות לקבל טיפול רפואי נאות.
חוק זכויות החולה מחולק לתשעה פרקים:
פרק א’: מטרת החוק – “לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו”.
פרק ב’: פרשנות– מפרט את ההגדרות של המונחים המוזכרים בחוק. בין ההגדרות החשובות:
- טיפול רפואי – כולל גם אבחון רפואי, טיפול מונע, טיפול פסיכולוגי וטיפול סיעודי.
- מידע רפואי – מתייחס ישירות למצב הבריאותי הגופני (פיזי) ו/או הנפשי (פסיכולוגי / פסיכיאטרי) של המטופל, ו/או לטיפול הרפואי בו.
- מטפל – רופא, רופא שיניים, רופא מתחיל או רופא מתמחה (סטז’ר), אח או אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי-דיאטן, קרימינולוג קליני, פודיאטר, פודיאטר מנתח, כירופרקט; וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשירותי הבריאות.
- מוסד רפואי – בית חולים או מרפאה.
פרק ג’: הזכות לטיפול רפואי – מדגיש את הזכאות לטיפול רפואי במצב חירום ללא תנאים, אוסר על הפליה/אפליה בקבלת טיפול רפואי מטעמי דת, גזע, מין, לאום, מוצא, נטיה מינית וכו’; זכאות למידע לגבי האדם המטפל בחולה (רופא, אחות, מנתח וכו’), זכאות לחוות דעת שנייה (“דעה נוספת”), הזכות לקבל מבקרים, שמירה על כבוד ופרטיות המטופל, טיפול במצב חירום רפואי ובפניה לחדר מיון.
פרק ד’: הסכמה מדעת לטיפול רפואי – הטיפול הרפואי מותנה בהסכמתו של המטופל, לאחר שקיבל את כל המידע הרפואי הנחוץ לו לקבל החלטה זו. המטרות העיקריות בשיתוף המידע הרפואי עם המטופל הן: בניית אמון בין המטפל למטופל, עזרה למטופל להגיע להחלטה נכונה ומבוססת, הגנה על זכות המטופל לדעת מה מצבו והגנה על פרטיות המטופל. החוק מגדיר את אופן מתן ההסכמה, מגדיר רשימת מקרים שבהם ניתן לספק טיפול רפואי גם ללא הסכמה, ומתיר מינוי בא-כוח למטופל.
מידע רפואי מספק כולל אבחנה רפואית, מטרת הטיפול והסיכוי להצלחתו, הסיכונים וההשלכות בטיפול וטיפולים אלטרנטיביים. ניתן לתת טיפול רפואי ללא הסכמה רק במקרים הבאים: המטופל אינו יכול לתת את הסכמתו בגלל מצבו, המטפל לא מודע להתנגדות המטופל או האפוטרופוס שלו, באישור ועדת האתיקה במקרה חירום גם אם המטופל מתנגד לטיפול ובהסכמת אדם שקיבל ייפוי כוח על ידי המטופל.
החולה זכאי לקבל מסמך כתוב מן המטפל במקרה של ניתוח (למעט כירורגיה זעירה), צינתורים של כלי דם, דיאליזה, טיפול בקרינה מיינתת (רדיותרפיה), טיפולי הפריה חוץ-גופית וטיפולי כימותרפיה.
פרק ה’: הרשומה הרפואית והמידע הרפואי – חובתו של המטפל לנהל רשומה רפואית שתפרט את הטיפול הרפואי ותכלול, פרטי המטופל והמטפל, המידע הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי של המטופל, אבחנה והוראות טיפול. המטופל זכאי לקבל את המידע ברשומה הרפואית, אלא אם כן, המטפל רואה לנכון שמסירת המידע תגרום למטופל נזק. במקרה מסוג זה, המטפל צריך להודיע על החלטתו לועדת האתיקה, הרשאית לאשר, לבטל או לשנות החלטה זו.
חובתם של המטפל והצוות הרפואי היא שמירת סודיות רפואית, אלא אם כן, המטופל הסכים למסירת מידע רפואי, קיים צורך לחלוק את המידע עם מטפל אחר לצורך טיפול, חייב המטפל למסור מידע לפי החוק, ועדת האתיקה אישרה מסירת מידע או שימוש במידע לצורך מחקר/הוראה בתנאי שלא נמסרו פרטים מזהים של המטופל.
פרק ו’: ועדות – פרק זה מונה שלוש ועדות:
- ועדת בדיקה – נועדה לבדוק תלונות מטופלים ואירועים יוצאי דופן בכל הנוגע לטיפול רפואי.
- ועדת בקרה ואיכות – נועדה להעריך את הפעילות הרפואית ולשפר את איכות הטיפול הרפואי.
- ועדות אתיקה – כוללת 5 חברים: יושב הראש יהיה “כשיר להתמנות שופט בית משפט מחוזי”, 2 רופאים מומחים, פסיכולוג/עובד סוציאלי, נציג ציבור/איש דת.
פרק ז’: אחריות לקיום זכויות המטופל במוסד רפואי – מינוי עובד שידאג לקיום זכויות החולה עבור כל מטופל, בדיקת וטיפול תלונות מטופלים והדרכת הצוות הרפואי בכל הנוגע לכך.
פרק ח’: הוראות לגבי כוחות הבטחון – חוק זכויות החולה יחול גם על חיל הרפואה של צה”ל, מערך הרפואה של המשטרה ושירות בתי הסוהר. בהתאם לכך, הסמכויות של קציני הרפואה הבכירים של רשויות אלו יהיו זהות לאלו של מנהל מוסד רפואי.
פרק ט’: שונות – מטפל/מוסד רפואי יקבל קנס במקרה של הפליה או הפרת אחת מהחובות המצוינות בחוק זה. חלק זה גם מדגיש שחוק זכויות החולה אינו פוטר מטופל מתשלום עבור שירותים רפואיים.
חוק זכויות החולה – קובץ PDF
זקוקים למידע נוסף? צרו קשר עם מומחי “זכותי” דרך האתר או חייגו 5520*
