זכויות רפואיות
ייתכן ומגיע לכם הרבה כסף! חייגו עכשיו 5520* או השאירו פרטים ונחזור אליכם

תסמונת כאב כרונית אזורית (CRPS) – תאונת עבודה

מורה שנפלה ברחוב בדרך להשתלמות מקצועית בירושלים, נחבלה בידה הימנית וסבלה מהגבלת תנועה שמנעה ממנה לשוב לעבודתה. בדיקה רפואית קבעה כי היא סובלת מתסמונת כאב אזורית, והפגיעה הוכרה כתאונת עבודה המצדיקה הפסקת עבודתה כמורה. בית המשפט השלום בחיפה קבע כי לא רק המוסד לביטוח לאומי ישתתף בפיצוי, אלא גם עיריית ירושלים, בגלל אחריותה להזנחת מצב המדרכה. סך הפיצוי: 526 אלף ש"ח.


התובעת, מורה במקצועה, ילידת 12.9.57, נשואה ואם לשלושה ילדים. ב-26 באוגוסט 2008 הגיעה לירושלים על מנת להשתתף בהשתלמות מקצועית בת יומיים, בבית ההארחה 'יהודה'. לאחר שירדה מן האוטובוס, נפלה באמצע הרחוב בגלל ריצוף לקוי של המדרכה ברחוב הירושלמי.

עקב הנפילה, נחבלה המורה בידה הימנית, בצלעותיה, בסנטרה ובשיניה. במוקד הרפואי 'בטרם' נקבע כי היא סובלת משבר במרפק ימין, סדק בצלעות וחבלה בסנטר ובשיניים. בהמשך הושמה ידה הימנית בגבס למשך 3 שבועות.

מצבה של ידה הימנית המשיך להיות חמור: המורה התלוננה על כאבים והגבלת תנועה במרפק וכף יד ימין. היא אושפזה ב-17/1/10 במחלקה לכירורגיית כף יד בבית חולים תל השומר לצורך ארתרוסקופיה אבחנתית וניתוחית בשל כאבים בשורש כף היד. גם לאחר ניתוח שעברה, הכאבים בידה נמשכו ללא הרף.

הנוירולוג ד"ר ירון ריבר איבחן את התובעת כסובלת מתסמונת כאב אזורית (CRPS) מסוג II. הוא קבע כי היא מנועה מלשוב לעבודתה כמורה, עקב ההגבלה ביד הדומיננטית שלה, וחוסר יכולתה לכתוב על לוח. היא לא שבה לעבודתה.

ועדת עררים של משרד הבריאות קבעה לה 10% נכות, וקבע כי "מצבה מצדיק הפסקת עבודתה כמורה מסיבה רפואית". עבודתה כמורה הופסקה ב-31/8/10 והיא מקבלת פנסיה של 4,300 ש' בממוצע.

ועדת עררים של הביטוח הלאומי הכירה בתאונה בתור תאונת עבודה, וקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 30%. חוות הדעת של ד"ר ריבר קבעה: "הכאבים ביד מהם סובלת התובעת מאז הפגיעה בתאונה הינם כאבים ממקור עצבי המלווים בטמפרטורה נמוכה ואודם מקומי של אמה וכף יד ימין ביחס ליד שמאל. הסימפטומים מתאימים לתסמונת כאב כרונית אזורית (CRPS), אולם גם אם לא ננקוט באבחנה כאמור, מדובר בכאב עצבי המוביל לסבל רב והגבלה תפקודית ביד דומיננטית בכל הקשור להפעלת כוח, כתיבה, נשאת משקלים וכו'".

חוות דעתו של פרופ' שלום שטהל, לעומת זאת, קבעה נכות של 10% בלבד: "הגבלה בתנועות פרק שורש היד עם אפשרות כיפוף גבי של °15". הנתבעות, עיריית ירושלים וחברת הביטוח 'הפניקס', הכחישו את נסיבות התרחשות התאונה ואת חבות העירייה בנזק.

הנתבעות סיפקו שתי חוות דעת: הנוירולוג פרופ' בועז וולר שקבע כי "אין ממצאים נוירולוגיים מלבד כאבים וירידה בתחושה בפיזור אולינרי". חוות דעתו של האורתופד ד"ר שי פריימן קבעה כי "נמצאו טווחי תנועה פסיביים מלאים הן במרפק והן בשורש כף היד, תוך הגבלה רצונית מצד התובעת בעת ביצוע בדיקה אקטיבית". ד"ר פריימן שלל קיום ממצאים המעידים על תסמונת כאב כרונית איזורית (CRPS).

בית המשפט מונה מומחה מטעמו, ד"ר דוד אנג'ל, בתחום האורתופדי. ד"ר אנג'ל קבע נכות של 0% אך המליץ על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. כך מונה פרופ' דוד ירניצקי כמומחה בתחום הנוירולוגי, שקבע כי התמונה הקלינית אינה חד משמעית, ולכן החליט כי קיימת הפרעת CRPS בצורה קלה למדי המצדיקה קביעת נכות בשיעור 10%.

התובעת טענה כי נפלה בגלל תחזוקת מדרכות לקויה מצד עיריית ירושלים. התאונה, לטענת התובעת, גדעה את תחום עיסוקה בהוראה והובילה לפרישתה מסיבה רפואית נובעת מתאונת עבודה, בהיותה רק בת 53. עקב תאונת העבודה, לא רק שנמנע ממנה לשוב, אלא שאיבדה הזדמנות לקבל קידום מקצועי שהיה מעלה את שכרה.

המוסד לביטוח לאומי טען כי יש להשית אחריות מלאה על הנתבעות (עיריית ירושלים וחברת הביטוח הפניקס), וכי המורה לא אשמה בתאונה (לא הורם נטל הוכחת אשם תורם מצידה). כך הצטרף לטיעוני התובעת וביקש מהעירייה וחברת הביטוח לשאת בתשלום של 447 אלף ש"ח נכון לספטמבר 2015.

הנתבעות אף לא חששו לטעון כי עדותה של התובעת אינה אמינה, וקיימות בה "סתירות רבות". כמו כן טענו כי אין עדויות נוספות למפגע, כיוון שאפילו בעלה של התובעת לא הובא לעדות. העירייה אף טענה כי לא ניתן לדרוש כי המרחב הציבורי יהיה "כליל השלמות" ולא ניתן לחייב את העירייה בגין כל מעידה על המדרכה, בפרט כאשר מדובר במדרכה חדשה יחסית.

השופטת איילת הוך-טל קבעה כי למרות שמדובר בעדות יחידה, נוכח הנסיבות והמסמכים, ניתן לקבוע כי די בכך כדי לקבל את גרסת התובעת. מעיון בתמונות שסיפקה התובעת קבעה השופטת כי "במקום התאונה הנטען קיים ליקוי בריצוף האבן אשר יוצר מפגע של ממש", ולכן העירייה התרשלה בתחזוקת מקטע מדרכה זה.

בלשון השופטת: "העובדה שמפגע חמור מעין זה שהודגם אינו מטופל במשך למעלה משנה, חוטאת לאחריותה המנהלית של הנתבעת לתחזוקת המדרכות בשטחה המוניציפאלי". עם זאת, קבעה השופטת כי יש להטיל על התובעת אשם תורם להתרחשות התאונה, בשיעור 15%.

באשר לנכות הרפואית בתחום הנוירולוגי, קבע המומחה מטעם התובעת מדוע מצבה של התובעת מתאים באופן מלא להגדרתה של תסמונת כאב אזורית (CRPS) מסוג II:

1) קיומה של חבלה משמעותית של יד ימין

2) קיומו של כאב שאינו פרופורציונלי (בלתי-מידתי) לפגיעה

3) קיומו של שינוי "מתון אך מובהק" בצבע העור של יד ימין

4) היעדר הסבר אחר המניח את הדעת בנוגע לכאבים או לנכות

פרופ' וולר, המומחה מטעם הנתבתע, דחה את אבחנת ד"ר ריבר. ד"ר פריימן סבר שספק רב אם היא תובעת מ-CRPS. המומחה מטעם בית המשפט ,פרופ' ירניצקי, קבע כי מדובר בהפרעה קלה המצדיקה קביעת נכות בשיעור 10%. חוות דעתו של ירניצקי אומצה על ידי השופטת הוך-טל.

בשאלת הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות, קבעה השופטת כי "ספק אם מיצתה את אפשרויות השיקום שהציגו בפניה עד תום…אני מוצאת כי הפגיעה התפקודית שגרמה התאונה לתובעת עולה על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה ולכן ראוי להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 20%".

חישוב הנזק: סך הפסדי השכר לתובעת עומדים על 218,690 ₪. סך הפסדי שכר לתובעת, הכוללים זכויות פנסיוניות ונלוות, יעמדו על 240,590 ₪, במעוגל. הוצאות ועזרת צד ג': 50,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. נזק לא ממוני – כאב וסבל: 70,000 ₪.

לסיכום, סך נזקי התובעת: 370,590 ₪. בניכוי אשם תורם (15%) סכום הפיצוי הועמד על 315,000 ₪. התובעת (המורה לשעבר) תקבל 78,750 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך-דין בתוספת 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 10,000 ₪. התובע השני (המוסד לביטוח לאומי) יקבל מן הנתבעות 236,250 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.   

  • שם ההליך: ת"א 38479-06-11 פלונית והמוסד לביטוח לאומי נ' עירית ירושלים והפניקס חב' לביטוח בע"מ
  • שם המוסד: בית משפט השלום בחיפה
  • השופטת: איילת הוך-טל
  • מועד מתן פסק הדין: 02 מאי 2016

קריאה נוספת – תאונות עבודה בישראל

צרו קשר

אולי מגיע לך הרבה כסף!

מלא פרטיך ונחזור אליך בהקדם