זכויות רפואיות
ייתכן ומגיע לכם הרבה כסף! חייגו עכשיו 5520* או השאירו פרטים ונחזור אליכם

פיצוי של 300,000 ש"ח לעובד בניין שנפל מקונטיינר

עובד בחברת תכנון ובנייה עלה במהלך עבודתו באמצעות סולם על קונטיינרים, החליק ונפל. בית משפט השלום בבית שאן קבע: על אף שהעובד הסתכן, המעסיקה אחראית לספק סביבת עבודה בטיחותית. משלא עשתה כן, תצטרך לפצות את העובד. הפיצוי לעובד לאחר ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי: כ-300,000 ש"ח.

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (22 לדצמבר 2014)


בספטמבר 2011 נדרש יוסף מתא, עובד בחברת תכנון ובנייה, מהממונה עליו לעלות על מגדל קונטיינרים שהונחו אחד על השני כדי להגיע לקונטיינר העליון. לאחר שעלה על הקונטיינר התחתון, הניח סולם על הגג שלו ותוך כדי העלייה החליק הסולם ומתא נפל מגובה של 2.5 מטרים. הוא נפגע קשות בכל חלקי גופו ובעיקר בכף רגל שמאל, בקרסול רגל ימין ובגבו.

הביטוח הלאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע למתא נכות צמיתה בשיעור של 20%. בדיון שנערך בבית משפט השלום בבית שאן, טען מתא כי הנזק שנגרם לו הוא באחריות המעסיקה וכי הוא זכאי לפיצוי מכיוון שנהגה ברשלנות. מנגד, טענו הנתבעות, המעסיקה וחברת הביטוח, כי האחריות כולה רובצת על העובד.

אחריות המעסיק לבטיחות אופטימאלית

על מנת לקבוע שמדובר אכן ברשלנות, על בית המשפט לקבוע אם המעסיקה הפרה חובת זהירות כלשהי שהייתה לה כלפי העובד מתא. שופטת השלום, אינעאם דחלה-שרקאוי, הסתמכה בפסק דינה מה-16 לאוקטובר 2014 (ת"א 2103-10-12) על פסיקה קודמת וקבעה: "מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדו. על המעביד לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום העבודה. על המעביד הושתה גם חובה מפורשת לדאוג לבטיחות אמצעי גישה במקום העבודה וזאת בסעיף 49 לפקודת הבטיחות בעבודה".

כמו כן, מוסיפה השופטת כי המעסיקה אף הפרה את חובת הזהירות בכך שלא סיפקה סביבת עבודה ראויה. "הנתבעת לא דאגה להנהיג שיטת עבודה בטיחותית, לרבות שימוש בסולם קבוע, המוצמד לאותו קונטיינר שלישי עליו הונח הסולם הנ"ל, דבר שיאפשר עלייה בטוחה עליו, ועל כן, יש להטיל עליה אחריות בנזיקין", היא מבהירה. ההלכה בבית המשפט קובעת כי קיימת על המעביד חובה כללית לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יכולים לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים.

עוד בפסק הדין מתוארת אחריות רחבה מאוד על המעסיקים בתחום הבטיחות: "על המעביד מוטלת חובה גורפת לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה, למנוע מהם סיכונים מיותרים ולהזהירם מפני סיכונים בלתי נמנעים אותם ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת".

במקרה של מתא, היה על המעסיקה לבדוק את סביבת העבודה ולהנהיג שיטת עבודה בטוחה שתבטיח את שלום העובדים ותספק להם כלי עבודה נאותים. זאת במיוחד על רקע העובדה כי מדובר בעבודה שבוצעה בגובה לא מבוטל, דבר המוסדר בפקודת הבטיחות בעבודה וגם בתקנות הבטיחות בעבודה.

כפי שעלה מהעדויות במשפט "לא דאגה הנתבעת לספק לו (למתא) משטח עבודה עליו יכול היה לעמוד בבטחה, לצורך הבאת כלי העבודה, והסתפק חנא (הממונה) בהנחת הסולם הנייד, אשר בסופו של יום הביא לנפילת התובע". נראה כי היה על המעסיק לקשור את מתא לרתמת בטיחות או להיעזר בכלי מכני כדי להעלותו לגובה על מנת להביא את הציוד.

נטיית הפסיקה היא להחמיר עם המעביד ולהקל על העובד. הרעיון העומד מאחורי נטייה זו הוא, כפי שתואר בפסק הדין, "שהמעביד הוא זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו".

עובד החורג מנהלי העבודה

כאמור, בהתאם לאחריות הרחבה שקיימת למעסיק, כך גם מצטמצמת אחריותו של העובד. "גם כאשר חורג העובד מנהלי העבודה ונאלץ לאלתר, חב המעביד באחריות לפגיעת עובדו אם האלתור לא היה כרוך בסיכון בלתי סביר", נקבע בפסק הדין.
אף במקרה שמדובר אכן בסיכון בלתי סביר, שהעובד לקח על עצמו, הסיכון ייראה כדבר שיכל המעסיק לצפות מראש. על עניין הצפיות מפרטת השופטת כי "אין ספק שהיה על הנתבעת לצפות שבמהלך ביצוע עבודה מעין זו, עלול להתממש הסיכון הבלתי סביר הכרוך בעלייה על הקונטיינר וכי התובע עלול ליפול ולהיפגע".

למרות אחריותה המשמעותית של המעבידה, כן ייחסה השופטת אחריות מסוימת למתא ובחנה האם קיים לו אשם תורם לתאונה. על פי הפסיקה, "רק אם יצליח המעביד להראות שהעובד הפעיל שיקול דעת עצמאי כשיצר את הסיכון, כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בד' אמות הסיכון שיצר המעביד, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד ויאמר כי עליו לשאת בחלק מהנזק".

במקרה שלפניה, קבעה השופטת כי "היה על התובע להפעיל שיקול דעת של אדם סביר מן היישוב ולבקש מאת הממונה לבוא ולעזור לו בהחזקת הסולם בזמן עלייתו עליו, או לדאוג לקיומו של חפץ או משען אחר שיכול לתפוס את הסולם בזמן העלייה, גם אם עניין זה באחריותה של הנתבעת". השופטת אף מוסיפה כי יש לצפות מהעובד, שהיה בעל ניסיון בעבודתו, שיבקש עזרה בתפיסת הסולם. לפיכך, נקבע למתא אשם תורם בשיעור של 10%.

הפיצויים

מעבר למחלוקת בעניין אחריות המעסיקה, המחלוקת נסובה גם סביב שאלת גובה נכותו של התובע, ובהתאם גם סביב גובה הפיצויים. המומחים הרפואיים הסכימו כי קיימת נכות שנגזרה מהפגיעה בברך ובכף רגל שמאל של מתא. גם במחלוקת זו קיבלה השופטת את טענת התובע ואת חוות דעתו של המומחה מטעמו. לפיכך, העלתה את דרגת הנכות הצמיתה של מתא לשיעור של 24%.

בנפילתו נגרמה למר יוסף מתא אף נכות תפקודית, אשר הגבילה והפריעה לתפקודו היום-יומי, לרבות כושר לעבוד. הפגיעה צמצמה את קשת המקצועות העומדים בפני מתא וזאת גם בהתחשב בהשכלתו וגילו המבוגר. עם זאת, השופטת לא מצאה כי הפגיעה השביתה אותו לחלוטין ומנעה ממנו לעסוק בעבודות אחרות שלא דורשות הפעלת כוח פיזי ניכר, הרמת משאות או עבודה בעמידה. בעקבות כך נקבעה לו נכות תפקודית בשיעור של 30%.

בנוסף לכך, עבור המעקב הרפואי הממושך, אצל אורתופד ופיזיותרפיסט הוגדל הנזק שנקבע לתובע. לכך נוספו גם הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד בניכוי של הנכות התפקודית ובצירוף ריבית, הפסדי פנסיה, פיצויים עבור כאב וסבל, עזרה מבני משפחתו כתוצאה מהפגיעה, הוצאות רפואיות, נסיעות וניידות.

מהפיצויים נוכו 10% של אשם תורם וכן התשלומים שקיבל יוסף מתא מהביטוח הלאומי. בסופו של יום, לאחר ניכויים ותוספת של הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, נקבעו לו פיצויים על סך של כ- 377,240 ש"ח.

סכום הפיצויים לפני ניכוי

  • הפסד השתכרות לעבר: 192,000 ₪
  • הפסד השתכרות לעתיד: 275,460 ₪
  • כאב וסבל: 70,000 ₪
  • עזרת צד ג': 50,000 ₪
  • הוצאות, נסיעות וניידות: 40,000 ₪
  • הפסד פנסיה: 22,386 ₪
  • שכ"ט והוצאות משפט: 76,076 ₪

סה"כ פיצויים: 765,926 ₪


  • שם ומספר ההליך: ת"א 2103-10-12 פלוני נגד חנא מתא תכנון ובניה בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ
  • ערכאה: בית משפט השלום בית שאן
  • מותב: השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי
  • מועד פסק דין: 16/10/2014

כדאי לקרוא גם

[מילות חיפוש לכתבה זו: נפילה מגובה, נפילה גובה, תאונות עבודה, תאונות פועלי בניין, תאונה פועל בניין, נפילה מגבהים, נפילה מסולם]

 

צרו קשר

אולי מגיע לך הרבה כסף!

מלא פרטיך ונחזור אליך בהקדם