זכויות רפואיות
ייתכן ומגיע לכם הרבה כסף! חייגו עכשיו 5520* או השאירו פרטים ונחזור אליכם

פיצוי למנקה שנפלה מחלון בית ספר בעת עבודתה

עובדת ניקיון עלתה על סורגים לא תקינים בבית ספר בשוהם כדי לנקות את החלון ונפלה למטה כאשר הסורגים נשברו. כל אחת מהנתבעות, חברת הביטוח, חברת כוח האדם והמועצה המקומית, טענו כי האחריות מוטלת על האחרת. בית המשפט השלום בחדרה קבע: כ-30,000 ש"ח לעובדת ומועצת שוהם נקייה מאחריות.

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (28 לינואר 2015)


בשנת 2008, עובדת ניקיון אשר עבדה בחברת כוח אדם נחבלה במהלך ביצוע עבודות ניקיון בבית ספר במועצה המקומית שוהם. התאונה נקבעה בתור תאונת עבודה ואירעה כאשר העובדת הייתה כבת 47 וניסתה לנקות את החלק החיצוני של החלון באחת הכיתות בבית הספר ביישוב.

כפי שתואר בפסק הדין של בית המשפט השלום בחדרה (ת"א 41413-10-12 קבהא ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ בע"מ ואח' מה-4 לדצמבר 2014) "עמדה התובעת על סורגים הנמצאים בצידו החיצוני של החלון, שצורתם כמעין פירמידה. בעודה עומדת באופן המתואר, התנתק אחד הסורגים ממקומו והתובעת נפלה ארצה מגובה של כשני מטרים". כתוצאה מאותה נפילה מחלון נפגעה העובדת באיזורים שונים בגופה ואף נגרמו לה שברים במספר צלעות בבית החזה.


מעבירים אחריות

לאחר אותה תאונת עבודה, העובדת הגישה תביעה לפיצויים כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ, המעסיקה י.א. מתן שרותי ניקיון אחזקה וכח אדם בע"מ והמועצה המקומית שוהם, אך בשל מחלוקות בדבר האחריות הנזיקית בין התובעים, הדיון התגלגל לבית המשפט השלום בחדרה. המועצה טענה כי המעסיקה, חברת כוח האדם, נטלה על עצמה במסגרת היחסים החוזיים ביניהן אחריות מלאה לכל אירוע מסוג זה.

מנגד, לטענת העובדת וחברת הביטוח, האירוע התרחש בשל ליקוי בסורגי החלון. לכן, הדבר באחריות המועצה אשר אחראית על תחזוקת בית הספר. המועצה מצידה טענה כי "מדובר באירוע שנגרם עקב התרשלותה של המעסיקה אשר לא פיקחה על התובעת, לא הדריכה אותה כראוי, ולא סיפקה לה אמצעים סבירים לביצוע העבודה". מעבר לכך הדגישה שוב המועצה כי בהתאם לחוזה שנחתם בין המועצה לבין חברת כוח האדם, האחריות לאירועים מסוג זה תהיה על המעסיקה.


חובת המעסיק להדריך ולפקח

השופט אמיר סלאמה, מבית משפט השלום בחדרה, מגיע למסקנה כי האחריות הנזיקית להתרחשות תאונת עבודה זו מוטלת על המעסיקה ואילו האחריות של המועצה לא הוכחה. "חברת כוח האדם הייתה במועד האירוע מעסיקתה של התובעת ובתור שכזו הוטלו עליה חובות שונות, לרבות הדרכה ופיקוח, הנהגת שיטת עבודה בטוחה, אספקת כלים מתאימים לביצוע העבודה וחובות נוספות אשר עוגנו זה מכבר בפסיקה ענפה".

עוד קובע השופט כי חברת כוח האדם הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי העובדת. "הדבר התבטא בכך שניקוי החלון נעשה בשיטת עבודה לא בטוחה ואף מסוכנת בגובה שני מטרים מעל הקרקע", הוא מציין בפסק דינו. פרטים אלו עוגנו בתצהיר שהגישה העובדת באשר לכך שהמעסיקה לא הדריכה אותה באופן שבו יש לנקות את צידו החיצוני של חלון, ואף לא פיקחה על אופן ביצוע העבודה.

השופט הדגיש כי הפרות אלו של המעסיקה הן אלו שהביאו להתרחשות התאונה: "הנהגת שיטת עבודה בטוחה, הדרכה ופיקוח נאותים, היו יכולים למנוע את התרחשות התאונה". ולכן, המסקנה שהגיע אליה היא כי החברה התרשלה כלפי העובדת באופן שגרם לתאונה.


אחריותו של מזמין עבודת קבלנות

חברת כוח האדם מצדה טענה שהעובדת פעלה לפי הוראות אב הבית של בית הספר אשר הועסק על ידי המועצה. לדבריה, בעובדה זו ובכך שסורגי החלון לא היו תקינים, קיימת אחריות גם למועצה. השופט לא קיבל טענות אלו וקבע כי "גם בהנחה שסורגי החלון לא היו תקינים, הדבר כשלעצמו אינו מטיל אחריות על המועצה. אף אם נניח שהתנתקות הסורג ממקומו נבעה מהתרשלות המועצה באחזקה תקינה את מבנה בית הספר, לא מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לפגיעה בעובדת".

מפסק הדין עולה כי לא תהיה אחריות במקרה כזה שבו בעל מקרקעין מזמין קבלן לביצוע עבודות ניקיון במקרקעין המוחזקים על ידו. "בעל המקרקעין לא צריך לצפות שעובד של הקבלן יעשה שימוש בסורגי החלון כפלטפורמה עליה יעמוד העובד". כלומר, מכיוון שהמועצה לא יכלה לצפות באופן סביר כי העובדת תנהג באופן שנהגה, לא קיים קשר סיבתי בין התנהגות המועצה לבין התאונה. את הטענות לגבי הוראותיו של אב הבית לנהוג כך, דחה השופט וקבע כי לא הוכחו.

לעומת המעסיקה, אשר הייתה צריכה להדריך את התובעת ולדאוג מראש שלא תנקוט בשיטות מסוכנות לניקוי החלון, על המועצה לא מוטלת חובה דומה. "ככל שהיה מוכח שהמועצה התערבה בפועל בקביעת אופן ביצוע עבודות הניקיון ואופן ניקוי החלון, או שידעה שהתובעת נוקטת בשיטת ניקיון זו, אז ייתכן שניתן היה להטיל עליה אחריות".

מכיוון שבמקרה זה הוכח שלמועצה לא היה חלק בנהלים ובהדרכה, לא הוטלה עליה אחריות. בפסק הדין הודגש כי גם אם כן הייתה מוטלת על המועצה אחריות, נראה כי לא הייתה משלמת לעובדת. במקרה כזה, הייתה יכולה לבקש פיצוי מחברת כוח האדם, בהתאם לחוזה שנחתם ביניהן הנוגע לחלוקת האחריות בנזקים שעשויים להיגרם עקב תאונת עבודה.


תשלום על חוות דעת של מומחה

לפני הדיונים להוכחות בבית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה העובדת תפוצה בסכום של 23,000 ש"ח, בתוספת של שכר טרחה לעו"ד והחזר אגרה. בנוסף, בית המשפט הכריע באשר לשאלת האחריות וכן לשאלה האם יש להשיב לעובדת את החלק ששילמה על עדות המומחה מטעם בית המשפט.

בסופו של יום, התקבלה תביעתה של העובדת כנגד חברת הביטוח והמעסיקה אך לא כנגד המועצה. נקבע כי הנתבעות ישלמו לעובדת סכום כולל של 30,205 ש"ח המורכב מהפיצוי שנקבע, בסך 23,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחה לעורך דין בשיעור של 17.5% ומע"מ והחזר אגרה.

בסכום זה אף נכללו ההחזרים על דעת המומחה שבמימונה לקחה חלק העובדת. העובדת שילמה 1,770 ש"ח משכרו של המומחה שקבע כי לא נותרה לה נכות צמיתה, אך כן נכות זמנית. בפסק הדין נקבע כי "מדובר בהוצאה שהוציאה התובעת לצורך ניהול ההליך…כך או אחרת, אין מדובר במצב שבו טענת התובעת לקיומה של נכות הייתה מופרכת על פניה, באופן שבו מצדיק שתישא בחלק ששולם על ידה למומחה מטעם בית המשפט."


כדאי לקרוא גם

צרו קשר

אולי מגיע לך הרבה כסף!

מלא פרטיך ונחזור אליך בהקדם