זכויות רפואיות

מנהלת חנות נפצעה מדלת העסק שהתנפצה ותקבל פיצויים ממתקין הדלת

מנהלת חנות שנפגעה בידה עקב התנפצות דלת העסק תבעה את מעסיקיה, את חברת הביטוח ואת הספק. בניגוד למגמות בפסיקה, בית משפט השלום בקרית גת קבע: אין להטיל אחריות על המעביד, אלא על הספק. הפיצוי: כ-90 אלף ש"ח

 

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (21 ליוני 2015)

 


אורה רוש, כבת 43, עבדה בחנות אותה גם ניהלה במשך שנה. ב-2008, נותרה רוש לבדה בחנות וסגרה את החנות בעשר בלילה. דלתות הכניסה לחנות היו דלתות הזזה עשויות זכוכית ותוך כדי סגירתן, קרסה לפתע הדלת השמאלית והתנפצה לרסיסים על גופה ובעיקר על ידה השמאלית. הנכות האורטופדית שנקבעה לה, בעיקר על הפציעה בידה עמדה על 7.5%, נכות צמיתה והנכות הפלסטית שנקבעה עמדה על 5%.

 


רוש תיארה כי "הזכוכית התנפצה לרסיסים קטנים 'כמו חול' " והעידה כי הדלתות הקודמות של החנות, כשהייתה ממוקמת בקומה אחרת, היו שונות מהדלתות החדשות. בנוסף, הוסיפה כי לא קיבלה הדרכה לגבי פתיחה וסגירה של הדלת מכיוון ש"דלת זה דבר פשוט שפותחים וסוגרים".

 


על קנקנה של הדלת

בעקבות תאונת עבודה זו הגישה תביעה לבית משפט השלום בקרית גת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. התביעה הופנתה כנגד מעסיקתה, חברת הביטוח וספק הדלת. הספק עמד על כך שמדובר בזכוכית מחוסמת, המתנפצת לרסיסים, בעלת תו תקן וכי הסביר למנהלת החנות כיצד לתפעלה. כשנשאל מהו בכל זאת ההסבר שלו להתנפצות הדלת, הסביר כי הוא מניח שהדלת התנפצה כתוצאה מטריקה חזקה של שתי הדלתות. רוש, מנגד, העידה כי מדובר היה בסגירה רגילה.

 


סגן נשיאת בית המשפט, השופט אור אדם, קיבל את הסבר הספק וציין כי "מדובר בדלת בטיחותית, מזכוכית מחוסמת, שכמותה מוצבות דלתות בעסקים רבים בקניונים". לפיכך, נקבע כי נראה שהבעיה לא הייתה באופי הדלת או בסוג הזכוכית שהם בטיחותיים וטובים. עם זאת, נראה שדלת אינה אמורה להתנפץ סתם כך וביהמ"ש תהה על מי יש להטיל את האחריות בשל ההתנפצות הלא מוסברת הזו.

 


רוש הטילה בתביעתה את האחריות על המעביד אשר "מכוח חובתו לספק לה מקום עבודה בטוח". ראשית, בעצם התקנת דלת הזכוכית, מציינת רוש כי המעביד "לא בדק כדבעי כי מדובר בדלת בטיחותית, לא בדק מי מייצר את הדלת, לא ערך בדיקות לדלת או למתקין, לא נועץ במומחה בטיחות, והזמין דלת שאינה בטיחותית". שנית, בכך שלא הדריך אותה באשר לאופן סגירת הדלת, למרות שהספק הנחה אותו שיש לסגור את הדלת בזהירות.

 


המעביד איננו מאבטח

למרות טענותיה של רוש, לא מצא השופט לנכון להטיל אחריות על המעביד, וראה בסגירת הדלת סיכון טבעי. בפסק דינו (ת"א 22743-10-11 רוש ואח' נ' ואופנה בע"מ ואח' מה-29 לינואר 2015) הוא כותב "כי חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצר הסיכונים יישא באחריות הנזיקין". הטעם לכך, לפי הפסיקה הקודמת עליה הסתמך השופט אדם, הוא "שאותם סיכונים, טבעיים ורגילים, הם לפעילות אנוש מקובלת". במקרים כאלו לא מתגבשת חובת זהירות.

 


עם זאת, עולה השאלה אם מדובר בסוג סיכון שהחברה רואה בו מידת חומרה יתרה ולכן דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו. "המעביר איננו מבטח", מציין השופט ומוסיף: "המעביד חייב לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק את אותן הסכנות, להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה". לפיכך, על העובדת להוכיח התנהגות בלתי סבירה של המעביד וכי מעביד אחר היה נוהג אחרת.

 


חובות המעביד

במקרה של הגב' רוש, המעביד פנה לספק מנוסה וידוע, ולא הוכחה רשלנות בעצם הפניה לאותו בעל עסק. "אינני מוצא מקום לחייב את המעביד לבדוק את פעולות הקבלן ע"י מינוי מומחה בטיחות או התערבות בשיקולים מקצועיים של הקבלן", קובע פסק הדין. אם המזמין לא התרשל בבחירת הקבלן מבצע העבודה, חל הפטור שבפקודת הנזיקין בנוגע לחובה של בעל חוזה.

 


בנוסף, מדגיש השופט, כי "קביעה לפיה התרשל המזמין בבחירת הקבלן, מטילה על ציבור המתקשרים בהסכם עם "קבלן עצמאי" גזרה שאין הוא יכול לעמוד בה". גם בעניין הדרכת העובדת, פטר השופט את המעביד וקבע שסגירת דלת היא עניין פשוט ולא מדובר בדלת מסוכנת, או בדלת שיש לתת הנחיות מיוחדות לגבי אופן סגירתה.

 

לרוב, הנטייה של בית המשפט היא להטיל אחריות על מעביד שלא הדריך ולא הזהיר את עובדו מסיכונים צפויים. הסיבה לכך היא שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה. עם זאת, קובע השופט אדם, אין מדובר באחריות מוחלטת המוטלת בגין כל סיכון באשר הוא שנוצר במהלך העבודה. לכן לא נמצא שבידי המעביד היה קיים ידע כלשהו שלא היה בידיה של רוש באשר לסגירת הדלת.

 


הדבר מדבר בעד עצמו

לפי החוק, בית המשפט יכול להעביר את נטל ההוכחה מהתובעת לנתבע במקרים מסוימים על פי כלל "הדבר מדבר בעד עצמו". בית המשפט בודק שלושה תנאים להחלת הכלל הזה. ראשית, שהתובעת לא ידעה, או לא יכלה לדעת מה הן הסיבות שהביאו לאירוע. שנית, כי הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטה המלאה של הנתבע. שלישית, האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. רק אם תוכיח הגב' רוש את התקיימות שלושת התנאים הללו, יועבר נטל השכנוע לנתבעים.

 


אכן, מכיוון שדלת הזכוכית התנפצה בעצמה, מחיל השופט את הכלל ומעביר את נטל ההוכחה לספק אך לא למעביד ולחברת הביטוח. באשר לשליטה על הדלת, מציין השופט כי לא מדובר על השליטה בעת האירוע אלא "במבחן של שליטה מהותית", כלומר, "למי הזיקה לדלת הזכוכית שהתנפצה, מבחינת האפשרות למנוע התנפצותה". מכיוון שהספק לא הביע חוות דעת באשר לנסיבות שהביאו להתנפצות הדלת, פרט להשערה כי הדלת נטרקה, ומכיוון שהסכים מיד להחליף את הדלת על חשבונו, מלמד כי הבין שהיה דבר-מה לא תקין בהתקנת הדלת המקורית שהתנפצה על גבי התובעת.

 


הנזק והפיצוי

כפי שצוין, הנכות האורטופדית של גב' רוש נקבעה ל 7.5% ואילו הנכות הפלסטית, בשל צלקת עמדה על כ-5%. שכר הבסיס של רוש עמד על כ- 6,500 ש"ח לפני התאונה, סכום השקול לשכר של 7,300 ש"ח בעת מתן פסק הדין ולפיו חושבו הפיצויים.

 


לגב' רוש נקבעו פיצויים בגין אבדן שכר לעבר, כאשר במשך חודש ימים סבלה מאובדן כושר עבודה מוחלט, בעיקר עקב הפציעה בידה. עם זאת בית המשפט התחשב בכך שחלק מהקושי של רוש למצוא עבודה בשכר דומה לשכרה הקודם הוא כי עברה לעיר אחרת. כמו כן נקבע גם פיצוי עבור אבדן שכר לעתיד, פנסיה והפרשות סוציאליות ונזק לא ממוני.

 

מכיוון שלא שמרה התובעת על קבלות, העריך בית המשפט את הוצאותיה, כולל נסיעות, וכן את העזרה לה נזקקה בבית. סך הפיצוי עמד על 109,000 ש"ח, ממנו נוכו תקבולי המוסד לביטוח לאומי. לבסוף, חויב הספק לשלם לתובעת סכום כולל של 77,000 ש"ח בצירוף עלויות חוות הדעת הרפואית מטעמה ושכר טרחת עו"ד. למעביד ולחברת הביטוח הורה ביהמ"ש על התובעת לשלם הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח.

 


חישוב הפיצויים

  • אבדן שכר לעבר: 10,000 ש"ח
  • אבדן שכר לעתיד: 20,000 ש"ח
  • פנסיה והפרשות סוציאליות: 5,000 ש"ח
  • נזק שאינו ממון: 45,000 ש"ח
  • הוצאות: 2,000 ש"ח
  • עזרה: 8,000 ש"ח
  • שכר טרחת עו"ד: 21,240 ש"ח
  • ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי: 32,000 ש"ח
  • הפחתת הוצאות הנתבעים האחרים: 6,000 ש"ח
  • סה"כ: 92,240 ש"ח

 

  

 

תאונות עבודה - קריאה נוספת