זכויות רפואיות

עובדת נכה של הריבוע הכחול נפגעה מעגלת קניות בתאונת עבודה וקיבלה פיצויים

עובדת ה"ריבוע הכחול" אשר הוכרה 100% נכה על ידי הביטוח הלאומי נפגעה בגבה מעגלת סופר. על אף שמדובר בעובדת נכה, בית המשפט קובע כי הסיכון שיצר המעביד יכול היה לפגוע גם באדם בריא. בית המשפט אף שלל את טענת המעסיק כי מדובר ב"הסתכנות מרצון" של העובדת ופסק לה פיצויים של כ-278,000 ש"ח.

 

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (15 לדצמבר  2014)


 


דליה כהן, בת 51, עבדה כפקידה באחת מחנויות רשת "הריבוע הכחול". במהלך עבודתה במשרד פגעה בה עגלה עמוסת ארגזים שגרמה לה שברים ונזק. כהן נפלה במסדרון וכתוצאה מכך נגרם לה שבר בעצם הירך והיא נאצה לעבור ניתוח לתיקון השבר, כולל פלטה לאיחוי העצם.

 

 

הריבוע הכחול 

 

"גרסת התובעת אמינה וקוהרנטית"

עוד לפני התאונה נאלצה כהן להיעזר בקביים לחלק מפעולותיה כי סבלה ממחלות רקע רבות ולכן הוכרה על ידי הביטוח הלאומי כנכה בשיעור של 100% ו-64% ניידות. בין היתר, היא סובלת ממחלה שכתוצאה ממנה היא מיועדת לשברים בעצמותיה. מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' נחום הלפרין, העריך כי נגרמה לה החמרה של 15% מנכויותיה הקודמות. לטענתה, עד לפני התאונה לא סבלה מעולם משברים.

 


לעומת גרסתה של כהן כי התאונה נגרמה בשל פגיעת העגלה, מעסיקיה וחברת הביטוח טענו כי היא נפלה בלי קשר לעגלה ואף אחראית לתאונה מכיוון שעזבה את חדרה ללא קביים. בעקבות המחלוקת תבעה כהן את מעסיקיה, את חברת הביטוח ואף את דוחף העגלה. כהן טענה כי על הנתבעים קיימת אחריות משום שאפשרו לדוחף העגלה להתנהג ברשלנות ולא קיימו סביבת עבודה בטוחה.

 


השופט רמי חיימוביץ' מבית משפט השלום בתל אביב-יפו, קבע בפסק הדין מה-4 לינואר 2012 (ת"א 5146-09-09) כי גרסתה של כהן יותר מתקבלת על הדעת משל הנתבעים: "בחינת העדויות מעלה כי האפשרות הסבירה ביותר היא שמר חיון (דוחף העגלה) נכנס למסדרון עם העגלה העמוסה, ראה את התובעת יוצאת מחדרה מספר מטרים לפניו, אך חישב את קצב התקדמותה ביחס להתקדמותו של אדם רגיל, בעוד שהתובעת בשל מגבלותיה צועדת באיטיות רבה". עוד קבע השופט כי סביר שכהן לא ראתה את העגלה ושזו אכן פגעה בגבה.

 


לבסוף, קיבל בית המשפט את גרסתה של כהן באשר למה שהתרחש בתאונת העבודה ואף צוין בפסק דינו של חיימוביץ': "מצאתי את גרסת התובעת סבירה, אמינה וקוהרנטית יותר".

 


האחריות לצפות ולמנוע סיכונים

בפסק הדין נקבע כי האחריות קמה על כל אחד מהנתבעים. דוחף העגלה נהג בחוסר סבירות בכך שהשתמש בעגלת סופר שאינה מתאימה לעבודה אותה ביצע ולכן יצר סיכון שהתממש. "אדם סביר אמור לצפות כי סחיבת עגלה כבדה במסדרון עלולה לגרום לפגיעה במי שצועד במסדרון, וניתן למנוע סיכון זה בקלות ע"י הפחתת המשקל והעברה בשתי פעמים, במקום העמסת כל שמונת הארגזים על העגלה".

 


המעסיקה אחראית בשל כך שיכלה להפחית את הסיכון ברכישת עגלה מתאימה יותר לסחיבת הארגזים. בנוסף מציין השופט כי "אחריותו של המעביד נובעת גם מהיותו המחזיק במקרקעין וכמובן בהיותו המעביד, שחלה עליו החובה לנקוט באמצעים סבירים כדי להבטיח סביבת עבודה בטוחה לעובדיו".

 


לבסוף נראה כי כל אחד מהנתבעים התרשל. זאת מכיוון שכולם היו צריכים ויכולים לצפות כי דחיפת העגלה במסדרון יצרה סיכון שהיה ניתן למנוע בקלות. בעניינה של כהן, הסיכון היה גדול במיוחד בשל גובהה הנמוך (1.20 מ') ומצבה הרפואי, אך בית המשפט מדגיש כי מדובר בסיכון שיכול להתממש גם לעובדים בריאים שעלולים להפגע מהעגלה העמוסה.

 


"לא יכלה לצפות את הפגיעה"

הנתבעים ביקשו לייחס גם לכהן אשם תורם לתאונתה, בכך שהסתכנה מרצון. עם זאת, בנסיבות התאונה הספציפית, בה נפגעה כהן בגבה, לא נמצא השופט לנכון לקבל את הטענות הללו. "ההלכות המצמצמות לעניין אשם תורם של עובד ידועות", מציין השופט. "במקרה הנוכחי נמצא כי התובעת צעדה במסדרון עבודתה המוכר לה היטב, בסביבה אותה חשבה לבטוחה, כפי שעשתה פעמים רבות בעבר, וכי לא יכלה לצפות את הפגיעה". לאור זאת, הבהיר השופט כי טענת "ההסתכנות מרצון" אינה מתאימה למקרה וכי אין לייחס לכהן אשם מוסרי או רשלנות המצדיקים אשם תורם.

 


חישוב הנזק

בהגיעו לחשב את הנזק שנגרם לכהן, הקשיב בית המשפט למחלוקת שבין הצדדים. המחלוקת נסובה בעיקר סביב ההשלכות הכלכליות של נכותה של כהן ובשאלה האם התאונה גרמה לה נזק כלכלי והאטה את קידומה של התובעת בעבודה. כמו כן, הייתה מחלוקת גם בנוגע להשלכות על התפקוד היומיומי והצורך בניידות, וזאת בשל מצב התובעת טרם התאונה.

 


תלושי השכר של כהן לא הצביעו באופן חד משמעי על מאפייני עבודת התובעת והיקף השעות הנוספות שעבדה לפני התאונה. בית המשפט טען כי "סביר שבתקופת אי הכושר לא יכלה התובעת לעבוד שעות נוספות, דבר שגרם לפגיעה מסוימת בשכר". עם זאת, מכיוון שלא הובאו ראיות מספיקות על מנת להוכיח כי התובעת נפגעה בשל הפסד שעות נוספות, דחה בית המשפט את הפיצוי בגין נזק זה.
גם באשר לעניין הקידום בעבודתה, קובע בית המשפט כי הטענה לגבי הקידום בעבודה לא פורטה מעבר לאמירה כללית ולא נתמכה בראיות: "התובעת לא הסבירה מהו אותו הקידום אותו קיוותה לקבל ולאיזה תפקידים הייתה כשירה להתקדם וגם לא פירטה מהן המשרות הבכירות יותר שהיו צפויות לה במקומות עבודה אחרים". לא זאת בלבד, אלא שבפועל ב-2011 אף שכרה עלה והיא קודמה בדרגה ללא שינוי במאפייני עבודתה.

 


לפיכך, עד למתן פסק הדין לא נגרמו לעובדת הפסדי שכר. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי אין זה מספיק כדי לשלול שלא יגרמו לה הפסדי שכר בעתיד. על פי שקלול הנתונים, הכולל את הנכות התפקודית בשיעור 15%, נתוני ההעסקה היום והאפשרות שאולי תאבד את עבודה בעתיד, נפסקו לכהן פיצויים גלובליים בסך 130,000 ש"ח.

 


בנוסף, בשל מצבה בתקופה שלאחר התאונה, כאשר היתה מרותקת לכסא גלגלים, נפסקו לה גם פיצויים על העזרה המוגברת שקיבלה מבני משפחתה ועל עזרה עתידית עד סוף תוחלת החיים. לאלו נוספו הוצאות ניידות וכאב וסבל ושקלול הנתונים הביא לכך שהנזק הנגרם לכהן כתוצאה מהתאונה עומד על 460,000 ש"ח. מסכום זה נוכו הכספים שקיבלה מהביטוח הלאומי, הכוללים את הקצבאות החודשיות וכן את מענק הנכות שקיבלה בשל התאונה. לאחר ניכויים עמדו פיצוייה של כהן על סך של 277,816 ש"ח ותוספת שכ"ט לעו"ד ובהוצאות משפט על סך 75,000 ש"ח.

 


חישוב הנזק (לפני ניכויים):

  • הפסדי השתכרות (פיצוי גלובלי) 130,000 ש"ח
  • עזרת הזולת 100,000 ש"ח
  • הוצאות ונסיעות 110,000 ש"ח
  • כאב וסבל 120,000 ש"ח
  • סך נזקי התובעת מהתאונה: 460,000 ש"ח

 

 

 

 

 

כדאי לקרוא גם: