זכויות רפואיות

פועל נפגע מלוחות זכוכית בתאונת עבודה ופוצה במיליון ש"ח

פועל במפעל זכוכית נפגע בתאונת עבודה מלוחות שנפלו עליו בזמן העבודה. בית משפט השלום בירושלים קבע לו 50% נכות תפקודית ופסק כי אחריות המפעל לדאוג לשיטת עבודה בטוחה. הפיצויים צומצמו בשל היות הפועל ללא אישור עבודה בישראל, ועמדו על כמיליון ש"ח, מתוכם מפעל הזכוכית חוייב ב- 63,000 ש"ח.

 

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (29 למרץ 2015)



פועל שעבד במפעל לייצור זכוכית הרים לוחות זכוכית כבדים ביחד עם פועלים נוספים על מנת להעמיסם על עמדה מיוחדת. לרוע מזלו של הפועל, החליקו לוחות הזכוכית, נפלו עליו ופגעו בו באורח קשה עקב תאונת עבודה זו. עדי ראייה שצפו במתרחש העידו בבית המשפט כי אכן היה זה מהלך הדברים. עוד הוסיף אחד העדים כי "בעת הרמת מספר לוחות באמצעות מלגזה, נפגע שיווי המשקל של העמדה (עליה עמוד הלוחות), דבר שגרם לנפילת לוחות הזכוכית על התובע (הפועל)".

 


עקב אותה תאונת עבודה נפגע הפועל באורח קשה. הוא הועבר לבית חולים ברמאללה, שם אובחן עם קרע בכליה השמאלית, חתכים בכבד ובלבלב, שבר בלסת התחתונה ושבר באמה הימנית. הוא אושפז במשך 30 יום בבית החולים ועבר ניתוח להסרת הכליה השמאלית וניתוח לקיבוע שבר.

 


אחריותו הרחבה של המעביד

השופט עבאס עאסי מבית משפט השלום בירושלים קבע בפסק הדין מה-24 לדצמבר 2014 (ת"א 14957-12-10 פלוני נ' שוויקי אס.ג'י.אי זכוכית תעשיות ומסחר בע"מ) כי אין מחלוקת שעל המפעל קיימת חובת זהירות כלפי העובד. במסגרת חובה זו על המעביד "לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לוודא שהעובד יכול לבצע את עבודתו בצורה בטוחה, ואין היא מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות, או יוצאות דופן".

 


עוד מוסיף השופט כי חובה זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה, דאגה לקיומה והדרכה של העובד לגבי שיטה זו. על המעביד אף לצפות את רשלנותו ואפילו פזיזותו של העובד בביצוע עבודתו. בעניינו של הפועל, נראה כי מפעל הזכוכית הפר את חובת הזהירות כלפיו בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה. "הנתבעת הייתה צריכה לדאוג שפעולת הנחתם והרמתם של לוחות הזכוכית תיהיה בטוחה", כותב השופט. "עצם הפרת שיווי המשל בעמדה שמונחים עליה לוחות הזכוכית מעיד על ליקוי ופגם בעמדה, דבר שגרם להטיית העמדה ולנפילת לוחות הזכוכית על התובע ולפציעתו".

 


בנוסף, על המעביד היה לדאוג שהפועל יקבל הדרכה מתאימה כך שלא יחזיק את לוחות הזכוכית כפי שעשה ויפעל לפי שיטת עבודה בטוחה על מנת להימנע מתאונת עבודה. על פי פסק הדין, "על המעביד לצפות גם התנהגות רשלנית ובלתי זהירה מצד העובד". כלומר, התנהגות של עובד לא תשלול את האחריות של המעביד, פרט למקרים של רשלנות כבדה וממשית מצד העובד.

 


הנטייה בפסיקה היא שלא להטיל על עובד שנפגע אחריות לפגיעה, כלומר- אשם תורם. זאת למעט במקרים שבהם אשמו של העובד כבד ובולט לעין. השופט עאסי מציין כי "רק במקרים נדירים ניתן לייחס אשם תורם לעובד, המסיר אחריות מהמעביד". כך גם במקרה זה, לנוכח האשם הבולט של המעסיק, לא ראה השופט לנכון להטיל אשם תורם על הפועל שרק ביקש לבצע את המשימה שהוטלה עליו על ידי מעבידו.

 


קביעת הנכות הרפואית

כאמור, הפועל נפגע באורח קשה. בחוות הדעת הכירורגית שהוגשה לבית המשפט השלום מטעם הפועל על ידי פרופ' א' דורסט נכתב: "מדובר בפצוע לאחר חבלה קשה בחזה התחתון ודופן הבטן, אשר גרמו לנזק בריאה, קרע בכליה שנכרתה וחבלה בכבד ובלבלב".

 


לבסוף סיכם פרופ' דורסט: " אני מעריך את נכותו בגין כריתת כלייה ב 30% נכות צמיתה [...] מאחר שעבודתו הייתה עבודה פיזית והצלקות עם קלואיד בדופן הבטן עלולות להגביל את כושר עבודתו, אני מעריך נכות נוספת בסך 5%. סך הכל נכותו של התובע היא 50% נכות לצמיתות".

 


בתחום האורטופדיה, נתן את חוות דעתו ד"ר סאלח ג'אבר: "היום עדיין סובל (הפועל) מכאבים באמה ימין, קושי בתפקוד שורש כף יד ימין, לא מסוגל להרים משא כבד ביד ימין. הגבלה בתנועת כף יד ימין". גם ד"ר ג'אבר העריך את נכותו של הפועל: "עבור השברים בעצמות האמה ימין אני מעריך את נכותו ב-10% לצמיתות. עבור הצלקות המכוערות והכאובות באמה יקבל נכות של 10% לצמיתות. נכות משוקללת של 19% לצמיתות".

 


השופט הסביר בפסק דינו כי קיימת חפיפה מסויימת בין הנכות שקבעו שני הרופאים. בנסיבות אלו, העריך כי הנכות הרפואית תיהיה 30% בגין כריתת הכליה, 15% בגין הצלקת, 10% בגין שבר בעצמות האמה. סה"כ הסתכמה הנכות הרפואית בשיעור של 46.5%.

 


באשר לנכותו התפקודית נקבע בפסק הדין: "בנסיבות המקרה, בשים לב לאופי עבודתו הפיסית של התובע, להיעדר השכלתו ולנוכח אופי פגיעתו והנכויות שנקבעו לו כפי שצויין בחוות דעת המומחים, סבורני כי סביר להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על 50%".

 


קיצוץ פיצויים לעובד לא חוקי

לטענת הפועל, ביום שארעה התאונה, השתכר בשכר יומי של 100 ש"ח ליום. יחד עם השעות הנוספות הגיע הפועל לשכר של 3,300 ש"ח בחודש. מפעל הזכוכית טען כי לפועל לא היה אישור עבודה בישראל, המפעל לא הצליח להוציא עבורו אישור כזה ולכן היה צריך להפסיק את עבודתו בסוף החודש בו נפגע. לפיכך, ביקש המפעל לקבוע את בסיס השכר של התובע לפי השכר שמקובל ברשות הפלסטינית על סך 2,500 ש"ח. בסופו של יום קבע השופט כי "בהיעדר אישור עבודה בישראל סבורני כי סביר להעמיד את בסיס השכר שלו על 3,000 ש"ח".

 


בהתאם לכך, חושבו הפסדי השכר של הפועל בסך הכל של 114,800 ש"ח. אלו כללו את הפסד השכר מיום התאונה במשך 6 חודשים, בהם היה הפועל ב-100% אי כושר ושאר החודשים עד ליום מתן פסק הדין בהם היה הפועל בנכות תפקודית של 50%. באשר להפסדי השכר העתידיים של הפועל, נפסקו לו 429,700 ש"ח.
על נזק לא ממוני, נפסקו לפועל 350,000 ש"ח בעקבות אופי פגיעתו הקשה של הפועל, הנכות הצמיתה וימי האשפוז אשר גרמו לפועל כאב וסבל. בנוסף לכך, נפסקו לו פיצויים על סך 150,000 ש"ח בגין הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד. מכל אלו נוכו 980,000 ש"ח של תקבולי הביטוח הלאומי עקב ההכרה בתאונה כתאונת עבודה וקצבת נכות מעבודה שכבר קיבל הפועל. לסכום הכולל צורפו שכר טרחה לעו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות המשפט.

 


חישוב פיצויי המפעל לפועל:

א. הפסדי שכר לעבר 114,800 ₪
ב. גריעה מכושר השתכרות 429,800 ₪
ג. נזק לא ממוני 350,000 ₪
ד. הוצאות ועזרת הזולת 150,000 ₪
1,044,600 ₪
-
בניכוי תקבולי מל"ל (980,700) ₪
63,900 ₪

 

 

 

קריאה נוספת:  

 

 



מכתבי תודה

"הרבה ברכות, הרבה תודות, על הליווי הצמוד והמקצועיות, העצות ההדרכה והמסירות... … מוטי דוידי

לכל המכתבים