זכויות רפואיות

תאונת עבודה - נפילה מפיגום

פועלי בנין מרבים ליפול מפיגומים - זוהי אחת מתאונות העבודה הנפוצות ביותר בישראל כיום. במקרה זה, בית המשפט השלום בנצרת פסק לעובד שנפל מפיגום 330,008 ש"ח פיצויים. הקבלן ומזמין העבודה הטילו אחריות זה על זה בשאלת הנזק והחובה למילוי הוראות הבטיחות. לבסוף קבעה השופטת: 90% לקבלן ו- 10% למזמין העבודה.

 

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (27 לאוקטובר 2014)



באסם מוזבלט, יליד 1956 ועובד בניין, נפגע בתאונת עבודה בינואר 2006. התאונה ארעה כחלק מעבודות בנייה להקמת בית פרטי ביישוב מצפה נטופה. מוזבלט עסק בביצוע עבודות לבניית שלד הבית ועלה על פיגום עץ בגובה 3 מטר שהוצב במקום. על הפיגום עלה איתו מעסיקו, ח'ורי אליאס, שגם הקים את הפיגום בעצמו. בעודם עומדים, נשברה תחתית הפיגום ומוזבלט נפל ארצה ואליאס אחריו. בפסק הדין של בית משפט השלום בנצרת מה-18 לספטמבר 2014 (ת"א 3532-03-09) נקבע כי הפיגום הורכב באופן לקוי שאיננו מתאים לייעודו, קרי נשיאת עובדים.

 


מהמסמכים הרפואיים עולה כי ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים פוריה, שם אובחן כסובל משבר מרוסק של הזיז הלטרלי של עצם הטלוס. התובע נותח, רגלו הושמה בגבס והוא שוחרר לביתו. לאחר התאונה, תבע מוזבלט את מעסיקו ואת חברת הביטוח שבטחה את המעסיק בביטוח אחריות מעבידים. הנתבעים מצדם, הודיעו לבעל הבית, דן פנחסי, כי גם הוא אחראי לנזקו של התובע כמזמין עבודת הבנייה. עיקר המחלוקת סבבה סביב שאלת האחריות לתאונה והן בשאלת גובה הנזק בציר שבין התובע לאליאס, הקבלן והמעסיק, ובין אליאס לפנחסי, יוזם עבודת הבנייה.

 

אחריות המעסיק

לטענתו של התובע, אליאס היה מעסיקו ואילו חברת הביטוח טענה כי אדם אחר, אשר חתם על הסכם העבודה הוא המעסיק. לבסוף בית המשפט הפעיל את מבחן "השליטה, המרות והפיקוח" וקבע: "אליאס היה מעסיקו של התובע. התובע העיד כי אליאס הוא אשר היה ממונה עליו באתר העבודה וממנו קיבל הוראות עבודה. אף את שכרו קיבל מאליאס". כמו כן עלתה זיקה של אליאס להתקשרות לבניית הבית, כמו שמו שהופיע על הזמנות עבודה וחשבוניות.

 


לפי עדותו של אליאס הוא זה שבנה את הפיגום מקרשים שנמצאו באתר הבנייה ולא בדק אותם או את יציבות הפיגום בשום צורה. הוא אף לא סיפק לתובע אמצעי הגנה לעבודה בגובה, כגון רתמת קשירה, ולא סיפק לו הדרכה בעניין זה.

 


על התנהלותו של אליאס כתבה השופטת עינב גולומב: "זו מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת עליו להבטיח תנאי עבודה הולמים ובטוחים לעובדיו. מתקיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שכן לו היו ננקטים אמצעי זהירות מתאימים בקשר לפיגום, סביר כי היה בכך למנוע את שבירתו בעת שהתובע ואיליאס עמדו עליו ואת נפילת התובע. המסקנה היא, לפיכך, כי אליאס חב ברשלנות כלפי התובע בגין פגיעתו בתאונה".

 


התובע אף ניסה לטעון כי מדובר בהפרה של תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז- 2007. המעסיק אכן הפר את הוראות התקנות, אך מכיוון שמדובר בתקנות שנכנסו לתוקפן לאחר התאונה פסלה השופטת אפשרות זו. עם זאת, כן נקבע שהופרו תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988.

 

אחריות היזם

דן פנחסי הוא בעל הבית ומזמין הבניה ולכן לטענת הנתבעים נושא גם הוא בחלק מהאחריות לתאונה. זאת בשל היותו "מבצע הבנייה", כפי שמוגדר בתקנות הבנייה. פנחסי מצידו טען כי אין לו כל אחריות לפגיעת התובע, שכן במעמדו כמזמין עבודה מקבלן אין הוא נושא באחריות כלשהי כלפי עובדיו של הקבלן.

 


עם זאת, בפסק הדין הוחלט בניגוד לטענת פנחסי: "חובותיו בקשר לתנאי הבטיחות באתר העבודה קבועות ונחתכות על-פי הוראות תקנות הבניה, שהן בגדר דין קוגנטי (מחייב). תקנה 2 לתקנות מטילות על "מבצע הבניה" לדאוג למינוי מנהל עבודה. תקנה 5(א) לתקנות קובעת כי מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות התקנות, ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו".

 


במקרה זה פנחסי לא מינה מנהל עבודה ולכן פנתה השופטת לתקנה 5(ג) הקובעת כי במידה ולא מונה מנהל עבודה "רואים את כל החובות המוטלות על מנהל העבודה כמוטלות על מבצע הבניה". משכך, מוטלת האחריות על קיום הוראות הבטיחות שבתקנות על פנחסי כ"מבצע הבניה". בין חובות אלו כלולות בדיקת יציבות הפיגום והתאמתו לייעודו. השופטת הוסיפה וקבעה כי "לו היו מקוימות הוראות הבטיחות, קרי לו היתה נערכת כנדרש בדיקה של התאמת החומר ממנו בנוי הפיגום ומידת יציבות הפיגום, היה בכך למנוע את התוצאה של שבירת הפיגום בעת שהתובע עמד עליו. מחדלו של דן מצמיח חבות נזיקית".

 


עם זאת, פסק הדין התחשב בעת חלוקת האחריות בשיקולים נוספים ונקבע כי יש להטיל את עיקר האחריות על המעסיק. "אליאס כמעסיקו של התובע, נושא באחריות ראשונית להבטיח תנאי עבודה הולמים ובטיחותיים לעובדיו. כמי שעוסק בעבודות בניין, הוא בעל הידע, הניסיון והיכולת לצפות ולמנוע את סוג הסיכון שהתממש במקרה זה. יתרה מכך, זיקתו של אליאס לפגיעתו של התובע בענייננו הינה הדוקה וישירה, שכן הוא עצמו בנה את הפיגום אשר נשבר".



לעומתו, על פנחסי הוטלה אחריות צרה יותר: "מזמין עבודה "פרטי", איננו עוסק בעבודות קבלנות ואין לו ניסיון וידע משל עצמו בעבודות כאמור ואופן ניהולן. בקביעת חלוקת האחריות בין המזיקים, יש לתת בנסיבות ענייננו משקל רב לשוני בסיסי זה בין שני הצדדים". בהתאם נקבע בפסק הדין כי אליאס יישא ב-90% מהנזק ואילו פנחסי ב-10%.

 

 

להקל עם העובד ולדקדק עם המעסיק

על אף שמדובר בעובד ותיק ומנוסה, בית המשפט קבע כי אין להטיל על התובע אשם תורם. השופטת קבעה כי "ככלל לגבי פגיעת עובד בתאונת עבודה, נטיית הפסיקה הינה להקל עם העובד ולדקדק עם המעסיק בכל הנוגע לשמירה על אמצעי בטיחות הולמים בעבודה". הרעיון של גישה זו הוא כי קיימים פערי כוחות בין המעסיק לעובד והמעסיק הוא בעל האמצעים המתאימים למניעת סיכונים בעבודה לעובדיו, בעוד שיכולתו של העובד לחרוג ממסגרת העבודה שהוצבה לו הנה מוגבלת".

 


לבסוף נדרש בית המשפט לשאלת גובה הפיצוי לו זכאי מוזבלט. מומחה שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' גרשון וולפין, חיווה דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלות בתנועות הקרסול. עבור הנזקים שכללו אובדן שכר ופנסיה, כאב וסבל והוצאות נוספות, נקבע לתובע פיצוי על סך 286,000 ש"ח. מסכום זה נוכו 117,393 ש"ח בשל תשלומים שקיבל מהביטוח הלאומי. בסופו של יום, לאחר הוספת שכר הטרחה לעו"ד ואגרת בית המשפט, עמדו הפיצויים על סכום של 212,615 ₪.

 

סה"כ הפיצוי עבור הנזק לתובע

1. אובדן שכר לעבר: 164,000 ₪ (מעוגל)
2. אובדן שכר לעתיד: 42,000 ₪
3. אובדן פנסיה: 17,000
4. כאב וסבל: 50,000 ₪
5. עזרת צד ג': 10,000 ₪
6. הוצאות: 3,000 ₪
7. שכ"ט לעו"ד: 39,841 ₪
8. אגרת משפט ושכ"ט למומחים: 4167 ₪

סה"כ: 330,008 ₪

מסכום זה נוכו 117,393 ₪ עבור תשלומים לביטוח הלאומי: דמי פגיעה (18,313 ₪) וגמלאות נכות בעבודה(99,080 ₪), בהתאם להצמדה וריבית.

 

 

 

 

 



מכתבי תודה

"הרבה ברכות, הרבה תודות, על הליווי הצמוד והמקצועיות, העצות ההדרכה והמסירות... … מוטי דוידי

לכל המכתבים