כאבים בכתפיים – תאונת עבודה
חצרן בבית חולים בילינסון נפגע בכתפיו במהלך עבודתו בפינוי פסולת רפואית. בתביעה נגד הביטוח הלאומי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט קבעה כי אין קשר בין הפגיעה של העובד לבין עבודתו. השופטת, בניגוד לחוות דעת המומחה, החליטה דווקא לקבל את תביעת העובד.
חצרן בבית החולים בילינסון, יליד 1948, אשר עסק בפינוי פסולת רפואית נפגע באיזור הכתפיים. החצרן עבד בבית החולים משנת 1981 במשך כמעט 30 שנים ועבודתו נמשכה 6 ימים בשבוע, 8 שעות בכל יום.
במסגרת עבודתו עסק החצרן בפינוי פסולת רפואית שכללה חומרים כימיים ורדיוקאטיביים. את החומרים היה אוסף תוך כדי הרמה מהפחים המיועדים לכך במחלקות השונות במרתפים. את החומרים היה מרים ביד ימין. את החומרים הכבדים היה מרים בשתי ידיים, ומניח בעגלת משא. בסוף הסיבוב, היה נוהג העובד לרוקן את העגלה באתרי הפינוי ומעביר אותם לחביות ייעודיות לרמת חובב.
גובה העגלה היה 1.3 מטרים, משקלן של החבילה עמד על בין 5-40 ק"ג והעובד הרים את החומרים מאות פעמים ביום. לא זאת בלבד, אלא שכדי להגיע לאתר הפינוי נאלץ העובד למשוך ולדחוף את עגלת המשא בכוח רב כשהיא מלאה עד שהצטבר בה משקל של בין 100-150 ק"ג והיה קשה מאוד להובילה. בנוסף, היה על העובד לבצע הרמות חוזרות ונשנות של דלת מעלית משא שדרכה היה מגיע לאיזור פינוי החומרים.
חוות דעת המומחה
בעקבות אינספור התנועות החוזרות ונשנות שביצע העובד באמצעות הגפיים העליונות, הוא החל סובל מכאבים בכתפיים. בתביעה בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב יפו, טען התובע כי קיים קשר בין העבודה לבין הפגיעה. הביטוח הלאומי טען מצדו כי לא קיים קשר בין עבודתו של החצרן לבין הפגיעות בכתפיים, וכי הדבר מתבטא מפורשות בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
פרופ' חיים צינמן, מומחה אורתופד שמונה על ידי בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב יפו, חווה את דעתו בעניינו של התובע. בחוות הדעת ציין כי העובד סובל מקרע בשריר וכי "לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הקרע על פי תורת המיקרו-טראומה".
במילים אחרות, לפי פרופ' צינמן, מתיאור העבודה של התובע לא עולה שישנן פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי-הפיך, עד הצטברות הנזקים הזעירים זה על גבי זה, כך שיגרמו לליקוי.
עם זאת, קבע המומחה כי לא נמנע שהייתה תרומה גם לאופי עבודתו, אך גורמים אחרים הם בעלי משקל רב יותר. "ייתכן ולו היה עובד בעבודה משרדית התוצאה הסופית הייתה זהה. מניסיוני רוב המקרים בהם אני ממטפל בקרע של ה-RC אינם עובדים בעבודה פיזית", כתב המומחה בחוות דעתו. יש לציין כי פריקה של הכתף בגיל המבוגר מלווה לרוב בקרע של גידי השרוול המסובב (קרע של שריר הסופרא ספינטוס), מה שקרוי באנגלית בקיצור: RC. השם המלא הוא "רוטייטור קאף טר" (Rotator Cuff Tear).
בסופו של דבר קבע פרופ' צינמן כי מידת ההשפעה של העבודה על הליקוי ביחס לגורמים אחרים הייתה באחוזים מעל 20%. בעקבות חוות דעת המומחה, טען הביטוח הלאומי כי "אין בעצם ההתייחסות למידת ההשפעה כדי לפגום בקביעתו הראשונית והמבוססת [של המומחה] בדבר היעדר הקשר הסיבתי בין העבודה למחלה".
האם בית המשפט מחויב לחוות דעת המומחה?
השופטת אריאלה גילצר-כץ מבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, הגיעה למסקנה כי דין התביעה להתקבל. בפסק דינה הסבירה כי על מנת שיהיה ניתן להכיר בפגיעה על דרך של מיקרוטראומה, יש צורך בקביעת קשר סיבתי רפואילאחר שהונחה תשתית עובדתית משפטית בנדון.
על פי ההלכה הפסוקה, המטרה של מינוי מומחה יועץ רפואי היא מתן ייעוץ הדרוש לבית הדין כדי להכריע בשאלות המשפטיות. הקביעה אם קיים קשר סיבתי או לא בין הפגם בו לדקה התובע לבין עבודתו היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה.
השופטת מבחינה בין קשר סיבתי משפטי לבין קשר סיבתי רפואי. בפסק דינה היא מסבירה כי "קשר סיבתי משפטי הנו רחב יותר, כך שמאורע אחד יכול להיגרם כתוצאה ממספר סיבות ואירועים שונים, בעוד שקשר סיבתי רפואי הוא הקשר בין מצב רפואי לסיבה פיזיולוגית יחידה וברורה".
עוד מציינת השופטת כי "המשפטן והרופא מדברים בשפות שונות" וכי "גם כאשר המומחה הרפואי קובע כי אין קשר סיבתי בין האירוע למצב הרפואי של מבוטח אין בכך לכבול את בית הדין לקביעה זו, אלא על בית הדין לבחון את הקשר המשפטי בין האירוע למחלה באספקלריה רחבה יותר". בהמשך מביאה השופטת דוגמאות למקרי עבר בהם הכיר בית הדין הארצי לעבודה ב מחלת מקצוע למרות שהמומחה סבר כי השפעת העבודה על המחלה הינה משנית.
לראייתה של השופטת גילצר-כץ, "אין בית הדין משמש כחותמת גומי של חוות דעת המומחה שמונה על ידו אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו". מחוות דעתו של המומחה היא גוזרת, כי מכיוון שהמומחה היה סבור שאופי עבודתו של התובע תרם לפגיעה ממנה הוא סובל, מכאן שתשובתו לשאלה הראשונה — האם קיים קשר סיבתי בסביבות מעל 50% — צריכה הייתה להיענות בחיוב. רק לאחריה היה מקום להתייחס לשאלה גובה התרומה.
העובדה שהמומחה לא התייחס בחוות דעתו לשאלה מהם הגורמים האחרים שתרמו לפגיעה, אין בה פגם כשלעצמה, גורסת השופטת. "אולם כאשר היעדר ההתייחסות מצטרף לספק העולה מחוות הדעת בדבר הבנתו של המומחה את שלבי הבחינה שהיה עליו לבצע, יש בכך לטעמי כדי לעודד תהיות", היא כותבת בפסק הדין.
סיכום
בסופו של דבר קובעת השופטת כי אכן מתקיים הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגיעה בכתפיו ומקבלת את התביעה. כמו כן, השופטת השיתה על הביטוח הלאומי תשלום של הוצאות משפט בסך 500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.
שם ההליך: ב"ל 21118-08-12
הצדדים: שלמה גידניאן נגד המוסד לביטוח לאומי
בפני: השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ
בית המשפט: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תאריך מתן פסק הדין: 18 פברואר 2016
קריאה מומלצת – תאונות עבודה
נפגעת בתאונת עבודה? פנה לצוות "זכותי" לטיפול בזכויותיך הרפואיות. התקשר 5520* או מלא שם וטלפון באתר. רוצה הוכחות? הנה מכתבי התודה של לקוחותינו הרבים
