זכויות רפואיות

עובד מפעל פוצה בכ-230 אלף ש"ח לאחר שצנצנת נשברה בידו בזמן העבודה

צנצנת זכוכית נשברה בידיו של עובד בעת שעזר לחבריו לפתוח אותה. העובד נפצע, נחתך בידיו ונקבעה לו נכות תפקודית בשיעור של 14% ונכות צמיתה בשיעור של 19%. בית משפט השלום בחיפה קבע כי המפעל אחראי לתאונה מכיוון שהעובד לא קיבל הדרכה ומכיוון שמנהל העבודה הורה על העובד לעזור על אף שלא היה מדובר בחלק מעבודתו השגרתית במפעל. לעובד נפסקו 229,210 אלף ש"ח.

 

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (14 לאפריל 2015)

 


העובד, יליד 1951, נפגע בתאונת עבודה במרץ 2005 כאשר ניסה לסייע לחבריו לפתוח צנצנות זכוכית. הצנצנות היו סגורות בחוזקה ובאחד הניסיונות לפתוח אחת מהן, היא התנפצה ונשברה בידיו. כתוצאה מן ההתנפצות, נוצרו חתכים בשתי ידיו. העובד טען במשפט בו תבע את מעסיקיו ואת חברת הביטוח, כי פתיחת הצנצנות לא הייתה חלק מתפקידו בחברה. טענה זו אושרה על ידי מנהל העבודה שאמר כי עבודתו של העובד הייתה לטפל במזגנים ובחדרי הקירור. לא זאת בלבד, אלא שמי שהורה לו לפתוח את הצנצנות היה מנהל עבודה אחר במפעל.

 


בעקבות אותה תאונת עבודה אושפז העובד בבית חולים אזורי לגליל מערבי בנהריה. במהלך האשפוז אובחן כסובל מחתכים בכפות ידיו, בגידים, ירידה בתחושה וקושי בכיפוף היד. הוא נותח ובתום אשפוז של שלושה ימים שוחרר לביתו. לאחר השחרור נזקק לטיפולים רפואיים נוספים במסגרת בית החולים וקופת החולים.

 


חובת המעביד להדריך את העובד

בשנים האחרונות התהוותה פסיקה חדשה בבית המשפט העליון ובה בית המשפט שינה את דרך הבדיקה של קיום יסודות עוולת הרשלנות. כיום הבדיקה אמורה לבדוק האם הייתה התרשלות שגרמה לנזק ורק לאחר מכן בודקים האם קיימת חובת זהירות של המעסיק. בפסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (ת"א 42937-01-12 בורוצקי נ' ל.ל. קאנטרי סטייל בע"מ ואח' מה-4 לינואר 2015), מציין השופט אחסאן כנעאן כי "הדברים נכונים אחת וכמה במקום בו מדובר בתאונת עבודה שכיום אין עוררין עוד שמעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו".

 


עוד צויין בפסק הדין ש"לא הוצהר בשום מקום כי התובע הודרך בטרם התבקש לבצע עבודה זו וכי במידה והוא נתקל בקושי עליו לפנות למנהל העבודה". הודגש גם כי "מעביד חייב להדריך את עובדיו בטרם שיטיל עליהם את ביצוע העבודה. עליו להדריכם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה באופן כללי ובאופן ספציפי". במקרה זה לא הדריך המעביד את העובד מפני הסיכונים ולא פיקח או וידא כי התובע מבצע את עבודתו בדרך בטוחה ונמנעת תאונת עבודה. לפיכך, קובע השופט כי המעביד התרשל כלפי העובד. גם העובדה שמנהל העבודה הספציפי שהורה על העבודה לא הובא כלל לעדות, מה שעומד לחובתו של המעסיק.

 


עובד ראוותן או מעביד רשלן

לפי פסק הדין, התקיים קשר בין התרשלות המעביד לבין התאונה ואילו ניתנה לעובד הדרכה לגבי מה עליו לעשות במקרה בו נתקל בקושי לפתוח את הצנצנות, נראה כי התאונה לא הייתה מתרחשת. השופט פסק כי "מעביד היודע כי קיים קושי בפתיחת הצנצנות, כאשר הוא לא נותן הוראות לעובדיו כיצד לנהוג במקרה כזה, אמור לצפות כי עובד בדרך כזו או אחרת ינסה לפתוח אותן וגם אם בנסיבות המקרה הספציפיות הוא לא צפה את הדרך הספציפית בה נקט התובע, אינו מעלה או מוריד לעניין קביעת הקשר הסיבתי".

 


צפיית האירוע על ידי המעסיק לא צריכה להתייחס לכל פרטי האירוע שהתרחשו בפועל, אלא לאופי הכללי שלו ותכונותיו העיקריות. כדי לקבוע את הקו בין קווים כלליים של אירוע לבין קווים ספציפיים, מציע השופט להיעזר במבחן הסיכון ובמבחן השכל הישר. לפי מבחן הסיכון, הנזק שנגרם לעובד הוא בתחום הסיכון שיצר המעביד בכך שלא הדריך אותו. לפי מבחן השכל הישר, כל התכונות המציינות את התנהגות המעביד כרשלנית תרמו בפועל להתהוות של תוצאה מזיקה, ולתאונת עבודה.

 


"גם אם התובע רצה להראות ליתר העובדים כי הוא מסוגל לפתוח את הצנצנת ממנה נפגע, הדבר אינו מסיר אחריות מהנתבעת", קובע השופט. "עובדה זו אינה מנתקת קשר סיבתי, שכן ניסיון הפתיחה היה לצרכי העבודה ולמענה כפי שנתבקש ולא נבע מצרכי ראוותנות או מבחן אומץ בלבד". כך פוסק השופט ומוסיף: "אילו הועמד התובע על המסוכנות שבפעולותיו הוא לא היה נוקט בדרך בה נקט".

 


לפיכך נקבע כי האחריות היא של המעביד ואילו על העובד יש להטיל אשם תורם מינימלי. "מדובר בעובד אשר פעם ראשונה נדרש לבצע עבודה מסוג זה מבלי שהוזהר כי קיים קושי בפתיחת הצנצנות ומבלי שהודרך כיצד לנהוג במצבים כגון אלו". לכן נקבע בפסק הדין כי עיקר האחריות מוטלת על המעביד. עם זאת, נקבע כי "מכיוון שהתובע הפעיל לחץ חזק על הצנצנת ולא עלה בדעתו להיוועץ בעובדים אחרים או בממונה עליו, יש עליו אשם תורם בשיעור מתון יחסית של 10%".

 


קביעת הנזק

כאמור, נגרם לעובד נזק פיזי (חתכים בידיים) והוא נזקק לאשפוז, ניתוח וטיפולים רפואיים נוספים. המוסד לביטוח לאומי אף הכיר בתאונה כפגיעה בעבודה ובנוסף ועדה רפואית מטעם המוסד קבעה כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה לתובע  נכות צמיתה בשיעור של 19%.

 


כפי שעולה מפסק הדין, נעדר העובד לאחר התאונה מעבודתו ולבסוף פוטר מהמפעל בו עבד. משפוטר, עבד במקומות אחרים בשכר נמוך יותר. סך הכל, בשל הפסדי השכר בעבר של התובע נקבעו לו פיצויים של 117,047 ש"ח.

 


לאחר אירוע התאונה שימש העובד כאיש אחזקה ולכן הנכות בשתי ידיו השפיעה על עבודתו והגבילה אותה. לפיכך נקבעה לו נכות תפקודית בשיעור של 14%. בעבור הפסדי כושר השתכרות לעתיד נקבעו לעובד 35,163 ש"ח. בגין הכאב והסבל שנגרמו לתובע ובהתאם לאופי הפגיעה, תקופת אי הכושר, הטיפולים הרפואיים וגילו של התובע, פסק השופט 60,000 ש"ח לעובד. מכיוון שנכותו של העובד תקשה עליו לבצע את עבודות אחזקת הבית, נפסקו לו עזרה והוצאות לעבר בסך 10,000 ש"ח ועזרה לעתיד על סך 7,000 ש"ח.

 


סך הכל, לאחר ניכוי של 10% אשם תורם, נקבעו נזקי התובע בסכום של 206,289 ש"ח. מאלו נוכו תקבולי המוסד לביטוח לאומי והתווסף שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח.

 

 

 


חישוב הפיצויים (חתכים בידיים)

  • כאב וסבל: 60,000 ש"ח
  • הפסדי שכר בעבר: 117,047 ש"ח
  • הפסד כושר השתכרות: 35,163 ש"ח
  • עזרה והוצאות לעבר: 10,000 ש"ח
  • עזרה לעתיד: 7,000 ש"ח
  • סה"כ: 229,210 ש"ח
  • ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי: 40,691 ש"ח
  • ניכוי אשם תורם: 22,921 ש"ח
  • סה"כ פיצוי מהמעסיקה לעובד: 165,598 ש"ח

 

  

קריאה נוספת:  


 



מכתבי תודה

"הרבה ברכות, הרבה תודות, על הליווי הצמוד והמקצועיות, העצות ההדרכה והמסירות... … מוטי דוידי

לכל המכתבים