זכויות רפואיות

התרגשות בעבודה שהובילה לשבץ מוחי - תאונת עבודה

עובד חברת "המשקם" קיבל מחמאה ממנכ"ל החברה ולחץ את ידו. כתוצאה מההתרגשות לקה העובד באירוע מוחי וביקש להכיר בו כנפגע עבודה. שני מומחים שמונו מטעם בית המשפט הביאו חוות דעת סותרות. לבסוף קבע בית הדין לעבודה: גם אירוע חיובי ומרגש יכול להביא לשבץ מוחי, ויש להכיר בעובד כנפגע עבודה.

 


מנהל מחסן כבן 59 עבד כמנהל מחסן בחברת "המשקם". בפברואר 2013 מנכ"ל החברה ביקר בסניף בו עבד מנהל המחסן, לחץ את ידו והחמיא לו על עבודתו. לדברי התובע, הדבר גרם לו להתרגשות חריגה. אכן, כמה דקות לאחר מכן הובהל לבית החולים בילינסון ואובחן עם אירוע מוחי. העובד תבע את הביטוח הלאומי על מנת להכיר באירוע כתאונת עבודה.


חוות דעת המומחה: אין קשר סיבתי
במהלך המשפט שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו מונה ד"ר שגיא הרנוף כמומחה רפואי מטעם ביה"ד. בתשובות שנתן לבית המשפט ציין ד"ר הרנוף כי הליקוי ממנו סבל התובע הוא שבץ מוחי מסוג TIA. בחוות הדעת כתב כי ביום האירוע לקה מר ו. בשבץ מוחי מסוג TIA, קיצור של Transient ischemic attack, כלומר אירוע שבץ מוחי חולף, שאינו משאיר סימנים נוירולוגים ו/או סימנים ב- CT של המוח.


לאחר מכן נדרש המומחה לשאלת הקשר הסיבתי, כלומר הקשר בין האירוע המוחי לבין האירוע בעבודה והאם לחיצת היד שהביאה להתרגשות החמורה היוותה טריגר לאירוע המוחי. המומחה קבע כי לדעתו לא קיים קשר סיבתי בין השניים.

כך הסביר: "בנסיבות המקרה, אני סבור, כי לאור אופיו של האירוע בעבודה - שהיה אירוע חיובי (המנכ"ל לחץ לו את היד והחמיא לו), ולא אירוע שלילי של כעס וסערת רגשות - לא סביר להניח שהאירוע בעבודה היווה טריגר לשבץ המוחי".

עוד הוסיף ד"ר הרנוף כי העובדה שהתובע לקה בעוד מספר אירועים מוחיים, מחזקת את המסקנה כי לא האירוע בעבודה הוא הטריגר לשבץ המוחי. לפי חוות דעתו, כפי הנראה, מה שהביא לשבץ הוא מצבו הרפואי הקודם.


קשר חלש בין אירוע חיובי לשבץ
התובע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות. בין שאלות אלו שאל האם האירוע המוחי נובע, בין היתר, בעקבות עליה בקצב הלב ועליה בלחץ הדם, הפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, נטיית יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם, ולתים ספזם של העורק הנגוע, עד להתבקעות קליפתו של הרובד הטרשתי. המומחה השיב כי התהליכים המתוארים, כולם או חלקם, אכן לוקחים חלק בכל אירוע מוחי, ולכן ייתכן שגם באירוע מוחי שמקורו במצבי דחק מתרחש ההליך, כולו או חלקו.

לכך הוסיף התובע שאלת המשך ובה נשאל המומחה האם ניתן לקבוע ברמת וודאות העולה על 50% כי גם באירוע מוחי "חיובי" יוצרו התהליכים שתוארו. ד"ר הרנוף השיב כי "הקשר בין אירוע חיובי לשבץ מוחי הוא חלש יותר מהקשר בין אירוע שלילי של כעס וסערת רגשות לשבץ מוחי".

בנוסף, כפי שנכתב בחוות דעתו של המומחה, לא סביר שהאירוע של התובע, כלומר לחיצת היד והמחמאה מהמנכ"ל, הביא לשינויים פיזיולוגיים כה סוערים. לפיכך, המומחה קבע כי אין ביכולתו לקבוע ברמת וודאות העולה על 50% כי האירוע החיובי הביא לשבץ.

נושאים נוספים שעלו מסבב שאלות ההבהרה שהופנו למומחה הם שאין זה מספיק שיתרחש אירוע חריג ושתהיה סמיכות זמנים לקיום הקשר הסיבתי. יש להוכיח כי האירוע הוא זה שגרם להתקף וסמיכות הזמנים היא רק אחד המרכיבים המצביעים על כך. במהלך המשפט אף ביקש הובע לפסול את המומחה, לא לפני שביקש שיענה על שאלת הבהרה נוספת.

בשאלת ההבהרה הנוספת ביקש התובע מהמומחה לענות על השאלות תוך כדי שהוא יוצא מנקודת הנחה שהאירוע שהתרחש הינו אירוע חריג. המומחה לא שינה את דעתו וכתב פעם נוספת: "על שאלות ההבהרה מיום 10.12.14 השבתי ביום 29.12.14, תוך שאני יוצא מתוך נקודת מוצא שהאירוע שעבר התובע ביום 7.2.13, כמתואר בהחלטת המינוי, הוא בבחינת אירוע חריג, אשר גרם לתובע להתרגשות חריגה. יחד עם זאת מדובר באירוע חריג בעל אופי חיובי. לפיכך, אין באמור בהחלטת ביה"ד מיום 12.4.15 כדי לשנות את תשובותיי לשאלות ההבהרה".

עם זאת, בעקבות שאלת ההבהרה, שב ובדק ד"ר הרנוף במאמרים ובספרות ומצא חיזוקים לחוות דעתו הראשונית, כי הקשר בין אירוע נפשי חיובי ובין שבץ מוחי נבדק אך לא נמצא בעל משמעות סטטיסטית. זאת להבדיל מהקשר בין אירוע שלילי של כעס וסערת רגשות.


מינוי מומחה נוסף
בהחלטת בית הדין לעבודה, נקבע כי ימונה מומחה נוסף ואכן מונה פרופ' אבינעם רכס כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה. פרופ' רכס, לעומת פרופ' הרנוף, קבע כי דווקא התקיים קשר סיבתי בין האירוע לשבץ המוחי: "לדעתי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה והופעת המחלה המוחית. מסקנה זו נובעת בעיקר מסמיכות הזמנים המובהקת הנמדדת בדקות ספורות בין האירוע החריג והופעת סימני המחלה."

לכך הוסיף פרופ' רכס: "לדעתי התרגשות (חיובית) או התרגזות (שלילית) יכולה להחשב באותה המידה לגורם דחק ולגרום לתגובות אוטונומיות זהות המביאות בסופו של דבר לאירוע המוחי, והכל מותנה באופיו של האדם המסוים." לדעתו של המומחה החדש, לולא הפגישה עם המנכ"ל, המחלה המוחית הייתה מופיעה מאוחר יותר, או לא הייתה מופיעה כלל. לפיכך קובע פרופ' רכס כי השפעת האירוע בעבודה היא המכרעת בהופעת המחלה המוחית.


ההכרעה בין המומחים
מפסק דינה של השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ עולה כי ישנן שתי אסכולות. האחת, מכירה באירוע חיובי ככזה שיכול לגרום לאירוע חריג, והשנייה המכירה רק באירוע שלילי כגורם לאירוע חריג. על בית המשפט להכריע בין שני המומחים שהובאו בפניו משתי האסכולות השונות.

לבסוף מכריעה השופטת כי דחק נפשי בלתי רגיל יכול להתבטא בתחושה שלילית קיצונית כגון התרגזות, כעס, פחד, הודעת פיטורים וכן בתחושה חיובית כגון הודעה מפתיעה, אמירה מרגשת והכל לפי עוצמת התחושה. "בחינת "חריגות האירוע" תיבחן מנקודת מבטו הסובייקטיבית של הנפגע והאם האירוע היה חריג ביחס למצבו של התובע ולא ביחס למאן דהוא", כותבת השופטת גילצר כץ בפסק דינה.

עוד נקבע בפסק הדין כי סמיכות הזמנים שבין ההתרגשות לשבץ המוחי בו לקה התובע, בתוך מספר דקות פועלת לטובתו. כמו כן, גם מאחר שמדובר בתחום הביטחון הסוציאלי פועל הספק לטובתו של המבוטח. לבסוף נקבע כי תאומץ חוות דעתו של המומחה השני, פרופ' רכס, וכי האירוע נחשב כתאונת עבודה.


שם ההליך: ב"ל 41186-10-13 ג.ו. נ' המוסד לביטוח לאומי
בפני: בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
שופטת: ד"ר אריאלה גילצר-כץ
תאריך מתן פסק הדין: 31/05/2016

 

 

קריאה מומלצת נוספת

 

נפגעת בתאונת עבודה? פנה לצוות "זכותי" לטיפול בזכויותיך הרפואיות. התקשר 5520* או מלא שם וטלפון באתר. רוצה הוכחות? הנה מכתבי התודה של לקוחותינו הרבים.