זכויות רפואיות

עובד זמני חשש לדווח על תאונת עבודה


עובד חברת מים נדרש להרים חפץ כבד, נפצע בצווארו ולא הגיע לעבודה. לאחר שפוטר תבע את מעסיקתו. על אף כי לא דיווח על הפגיעה לממונים עליו ולרופאיו, קובע בית משפט השלום: מדובר בעובד חדש וזמני שחשש לדווח. הפיצוי לעובד: כ-42,000 ש"ח.

 

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (11 לנובמבר 2014)

 


בשנת 2013, יהודה אביטן עבד בחברת מקורות כשלושה חודשים כאשר תבע את החברה בשל תאונת עבודה. במהלך האירוע נדרש אביטן מהממונה הישיר שלו להביא מדחס אוויר (קומפרסור) במשקל של כ-90 ק"ג. כאשר התחיל להרימו בקע רעש מאזור הכתפיים והצוואר שלו והוא חש כאבים בצוואר ובכתף שמאל. לדבריו של אביטן, האירוע קרה לקראת סוף יום העבודה שהיה גם האחרון לאותו השבוע. במעט שנותר מיום העבודה המשיך אביטן לעבוד למרות הכאבים שהרגיש.

 


התאונה לא הוכרה על ידי הביטוח הלאומי כתאונת עבודה מכיוון שלא היה מדובר באירוע תאונתי שנגרם בעבודה ובעקבותיה, אלא עקב מחלה טבעית.

 


חברת המים הכחישה את האירוע לחלוטין וטענה שהחפץ היחיד שייתכן שהרים אביטן הוא גנרטור שמשקלו רק 30 ק"ג. בנוסף, מנהל העבודה הוסיף כי "מתוקף תפקידי כמנהל עבודה, כל תאונת עבודה מדווחת לי ישירות ובזמן אמת. אני מגיע ישירות למקום התאונה על מנת לברר את מצבו של העובד ולערוך תחקור ראשוני של האירוע ולאחר מכן ממלא את הטפסים הנחוצים".

 


הבעיה: העובד לא דיווח

את התביעה לבית המשפט הגיש אביטן כחמישה ימים לפני המועד האחרון להתיישנות. הבעיה אם כן, לטענת הנתבעות, הייתה כי אביטן מעולם לא דיווח למנהל העבודה או לאחראי הצוות שלו כי הוא נפגע. במקום זאת, הלך אביטן לביתו ומנהל העבודה גילה על התרחשות האירוע רק כשממונה הבטיחות מטעם חברת מקורות פנה אליו כחודש לאחר האירוע וסיפר לו כי אביטן התלונן.

 


במכתב של אביטן למנכ"ל כחודש לאחר האירוע הוא כתב: "בתאריך 16.1.03 עבדתי כרגיל בעבודתי כעובד כפיים כללי. [...] במהלך היום נשלחתי להביא קומפרסור ליציקת קידוח שנדרשה. [..] בהרימי את הקומפרסור מסתבר בדיעבד שנגרם לי נזק באחת החוליות בצוואר שמשליכה כאב עז על כתף שמאל. המשכתי את עבודתי באותו היום כמה שיכולתי עד השעה 15:00, בהנחה שארגיש טוב יותר ויום א' אחזור לעבודה כרגיל".

 


עובד חדש וארעי שחשש לדווח

השופטת עינת רביד מציינת בפסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב מה-20 לאוקטובר 2014 (ת"א 11587-01-10) כי עדותו של אביטן היא עדות יחידה לאירוע. בנוסף, היא מציינת כי "מדובר בתובע שהיה בזמן האירוע כבן 30, אשר עבר תאונת עבודה קודמת בשנת 1995, בגינה פנה לביטוח הלאומי, ומצופה ממנו שאם נפגע במקום העבודה וחש כאבים של ממש יפנה לאחד מחברי הצוות ובוודאי למנהל העבודה במקום וידווח על כך". עם זאת, אביטן לא עשה זאת ואף בהסעות הביתה לא התלונן בפני איש על הפגיעה.

 


כמו כן, גם בקופת החולים לא מציין אביטן בפני הרופא כי נפגע במהלך תאונת עבודה. רק בביקור אחד מבין ארבעה ביקורים אצל הרופא צויין כי מדובר בתאונת עבודה. "דווקא נוכח טענת התובע כי מדובר בפגיעה משמעותית מאוד, היה ניתן לצפות כי יידווח למנהל, לחבר צוות או לרופא בהקדם האפשרי".

 


לאור ריבוי הגרסאות וחוסר ההתאמה ביניהם, השופטת מניחה כי קיים קושי לזכור את כל פרטי האירועים לאחר זמן רב כל כך. לבסוף היא מקבלת את גרסתו של אביטן שנתמכה בתיאור שמסר לחוקר הביטוח הלאומי.

 


בנוסף, לא מתעלמת השופטת מכך שביום ראשון שלאחר התאונה, אביטן אכן לא התייצב לעבודה, ולמעשה נעדר ממנה ולא שב אליה עד שפוטר כחודש לאחר האירוע. הוא סבל מתקופת אי כושר של כחודשיים ולאחר מכן התחיל לעבוד במקומות אחרים.

 


לאחר שמפרטת השופטת רביד את כל הקשיים שעולים מן המקרה, היא מחליטה לייחס את היעדר הדיווח המיידי של אביטן דווקא לראש הצוות במקום ולמעבידה ולא לאביטן עצמו. כך היא כותבת בפסק הדין: "התובע היה עובד ארעי שלא רצה לעשות בעיות וחשש להתלונן, כפי שהסביר גם לחוקר הביטוח הלאומי". בנוסף, קיבלה את גרסת אביטן שלא ציין שמדובר בתאונת עבודה בפני הרופא, מכיוון שלא הבין שמדובר בתאונה מסוג זה עד שנציגה מהעבודה העמידה אותו על כך. למעשה, רק לאחר פיטוריו הבין אביטן כי מדובר בתאונת עבודה.

 


אשם תורם לעובד

בנסיבות המקרה, לא מצאה השופטת מקום לייחס לאביטן אשם תורם. היא מציינת כי "התובע שהיה עובד חדש וארעי נדרש על ידי עובד ותיק ומנהל צוות לבצע משימה לבדו והוא פעל לביצועה כמיטב יכולתו. הוא לא יכול היה לדעת שיזדקק לסיוע". לטענתה השופטת, על מנהל הצוות היה לקבוע לאביטן סיוע מראש להרמת המכשיר ולכן לא ייוחס לעובד אשם תורם.

 


בסופו של יום מקבל בית המשפט את תביעת הפיצויים כנגד המעסיק, זאת על אף היעדר הדיווח מצידו. השופטת רביד פסקה לטובתו של אביטן פיצויים על סך 42,000 ש"ח הכוללים הפסדי שכר, עזרת צד ג' וכאב וסבל. בנוסף, נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחה עו"ד בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.

 


פירוט הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובע

  • הפסד שכר לעבר: 22,888 ₪
  • עזרת צד ג' והוצאות: 3,500 ₪
  • כאב וסבל: 16,000 ₪
  • סך הכל 42,388 ₪

 

 כדאי לקרוא גם:  

 

 



מכתבי תודה

"הרבה ברכות, הרבה תודות, על הליווי הצמוד והמקצועיות, העצות ההדרכה והמסירות... … מוטי דוידי

לכל המכתבים