זכויות רפואיות

אובדן עין אחת - תאונת עבודה

עובד באתר בניה נפל מפיגום ונפצע בעינו ממוט ברזל. בית משפט השלום בירושלים קבע כי על הקבלן היה לדאוג לתנאים בטוחים לעובד. בנוסף, העמיד השופט את שיעור הנכות התפקודית ואבדן כושר ההשתכרות על 30% והורה לפצות את העובד ב-402 אלף ש"ח. 

 

מאת  מנכ"ל זכותי, וצוות זכותי (7 פברואר 2016) 

 

עובד באתר בנייה לבניית בית כנסת כבן 49 עבד במהלך ינואר 2011 בגובה של שישה מטרים על רצפת פיגום שהוצב על גבי הקיר החיצוני של המבנה. העובד רצה לעבוד בין הפיגום החיצוני לפיגום הפנימי שהיה בגובה של שלושה מטרים.


בתצהיר שהעביר לבית המשפט הצהיר העובד: "כשרציתי לעבור מהפיגום החיצוני לזה הפנימי דרכתי על קרש שנותק ממקומו, מעדתי, ועל מנת למנוע נפילה מגובה, קפצתי ונפלתי על רצפת הפיגום הפנימי".


עוד הוסיף העובד בתצהיר: "במהלך נפילתי על רצפת הפיגום הפנימי נפצעתי בעיני השמאלית על ידי מוט ברזל, אשר היה שעון שעל דופן הפיגום הפנימי באלכסון, באופן שקצהו של מוט הברזל נמצא מעל לרצפת הפיגום, וכך, במהלך נפילתי על רצפת הפיגום חדר קצהו של מוט הברזל לתוך עיני השמאלית."

בנוסף לתצהירו של העובד העיד גם חברו לעבודה. מטעם הנתבע, הקבלן המבצע של בניית השלד, העיד חבר בעמותה שבנתה את בית הכנסת אך הנתבע בחר שלא להעיד את מנהל העבודה שהיה במקום וכן אחרים ששמע מהם על נסיבות התאונה. הדבר נזקף על ידי ביהמ"ש לחובתו של הנתבע, מכיוון שהדבר יוצר הרושם שידע שעדות אותם עדים לא הייתה תומכת בגרסתו. לפיכך, מאמץ השופט מרדכי בורשטין מבית משפט השלום בירושלים את גרסתו של העובד התובע.

שאלת אחריות המעביד
הקבלן המבצע של בניית השלד העיד כי לא היה יכול לבצע את הפרויקט מאחר שלא היה קבלן רשום ולכן הזדקק לצד שלישי שהוא קבלן רשום. הנתבע ביצע את עבודת השלד ושילם לפועלים את שכרם, אך הוסיף לתביעה כצד ג' גם את הקבלן הרשום.

לפי הפסיקה הרווחת "על המעביד לדאוג לתנאי עבודה בטוחים לעובדים ועל המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים". במקרה זה קבע השופט כי "הנתבע, כמעביד, לא דאג לכך שתנאי העבודה יהיו בטוחים ולא נקט בכל האמצעים הסבירים. האפשרות של התובע לעבוד מפיגום לפיגום, באופן שמסכן את התובע, אינה בגדר תנאי בטיחות סבירים. גם הימצאות מוטות ברזל באופן המסכן את התובע מקימה אחריות של הנתבע כמעביד."

 

בנוסף, התובע לא השגיח על כך ולא בחן באיזה אופן מבוצעת העבודה הלכה למעשה. לפיכך, התרשל הנתבע ועל כן קמה אחריותו לפצות את התובע.
לא זאת בלבד, אלא שמנהל העבודה העיד כי ביום האירוע אמר לעובד שנפגע, לאחר שפירק עצים בפיגום הפנימי, לעבור לפיגום החיצוני. כשהעובד רצה לחזור לפיגום הפנימי הוא נפל.

 

כמו כן, מצויין בפסק הדין כי "לא הוכח שהיה סולם קבוע על הפיגום בזמן אמת" והנתבע לא הצליח להוכיח שהיה כזה סולם במקום. הקבלן המבצע אף ניסה לטעון שהעובד נפגע ממוט ברזל שהובא על ידי העובד, אך בית המשפט דחה את הטענה.


אשם תורם
הקבלן המבצע טען כי לעובד קיים "אשם תורם", בכך שבחר לקצר את הדרך ובמקום לעבור מפיגום לפיגום בדרך הזהירה והבטוחה, בחר בדרך הפעולה שגרמה לנזק. עם זאת, לא הוכח שהייתה דרך בטוחה למעבר בין הפיגומים ומנהל העבודה לא העיד על כך שיש דרך כזו.

עוד נטען שהפועלים במקום לא צייתו לכללי הבטיחות ולא חבשו משקפי מגן וקסדות, אולם הוכח ששיטת העבודה שנהגה במקום הייתה ללא משקפי מגן וקסדות. לכן, אין באי-חבישת הקסדה ומשקפי המגן של העובד הצדקה להטיל עליו אחריות ואשם תורם. לפיכך קבע השופט כי "יש לדחות את הטענות בדבר אשם תורם".


קביעת הנכות התפקודית
בפסיקה המנחה בנושא נקבע כי הערכת אובדן כושר השתכרות עקב אבדן עין אחת, תעמוד על אובדן השתכרות בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטייה למעלה או למטה.

בפסק הדין של בית משפט השלום מצטט השופט בורשטין מאותה הפסיקה את ההגיון שמאחורי קביעת אחוזי אובדן ההשתכרות: "זאת בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה... חשש זה יכול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסוימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו". [ההדגשה - לא במקור; צוות זכותי].

בהתאם לפסיקת העבר, גם במקרה זה נפסק לתובע אובדן כושר השתכרות בשיעור של 30% וזאת גם בהתאם לאופי הפגיעה בעינו ומאחר שאינו יודע קרוא וכתוב בעברית וכי השכלתו מצומצמת. מכיוון שלתובע עדין יש יכולת לעבוד בעבודות כפיים מסוימות לא נקבעו לו אחוזים גבוהים מאלו.

קביעת הפיצויים
על מנת לקבוע את בסיס השכר לפיו יחושבו הפיצויים, נלקח בחשבון השכר היומי הממוצע של התובע. לטענתו השכר עמד על 300 ש"ח ליום שהם 6,329 ש"ח. מנגד, טען הקבלן הנתבע כי בהתאם לתלושי השכר, שכרו החודשי עמד על סך של 4,367 ש"ח, בשכר יומי של 220 ש"ח.

 

בית המשפט העדיף לקבל את גרסת התובע באשר למספר ימי העבודה שעבד, בין היתר מכיוון שהנתבע לא הגיש תלושי שכר של עובדים אחרים שהיו יכולים לתמוך בטענתו. לפיכך נקבע השכר על ידי ביהמ"ש בהתאם ל-20 ימי עבודה ובשכר יומי של 220 ש"ח ועמד על סכום של 4,865 ש"ח בשערוך להיום.

הפיצויים שנקבעו לתובע עבור הפסדי השתכרות בעבר והפסד זכויות סוציאליות בעבר עמדו על סך 100,00 ש"ח וכן 243,000 ש"ח בגין הפסדי השתכרות לעתיד. בנוסף, נקבעו פיצוים בגין הפסדי פנסיה בסך 29,000 ש"ח, הוצאות רפואיות ונלוות על סך 3,000 ש"ח, עזרה וסיעוד לעבר ועתיד בסך 50,000 ש"ח ופיצויים בגין כאב וסבל על סך 150,000 ש"ח.

סך כל הפיצויים עמדו על 575,000 ש"ח. מסכום זה נוכו תגמולי המל"ל שכבר קיבל התובע על סך 327,000 ש"ח. בנוסף הורה ביהמ"ש לנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 75,000 ש"ח. מכיוון שצד ג', הקבלן הרשום, לא התגונן, הוא שחויב לשלם את הפיצויים לעובד.


חישוב הפיצויים:

  • אובדן השתכרות בעבר: 100,000 ₪.
  • אובדן השתכרות בעתיד: 243,000 ₪.
  • הפסדי פנסיה: 29,000 ₪.
  • הוצאות: 3,000 ₪.
  • עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד: 50,000 ₪.
  • כאב וסבל: 150,000 ₪.
  • סה"כ פיצויים 575,000 ₪.
  • ניכויי תגמולי המל"ל 247,5000- ₪.
  • תוספת הוצאות משפט 175,000 ₪. 

==========================
סכום הפיצויים לתובע: 402,500 ₪

 

 

ההליך: ת"א (ים) 25658-01-12 ג'מאל זחאיקה נ' יהודה אהרון ואח'

מוסד: בית משפט השלום בירושלים

תאריך פסק דין: 5 יולי 2015

 

קריאה מומלצת - תאונות עבודה:

 

נפגעת בתאונת עבודה? צרו קשר מיידית עם "זכותי".



מכתבי תודה

"הרבה ברכות, הרבה תודות, על הליווי הצמוד והמקצועיות, העצות ההדרכה והמסירות... … מוטי דוידי

לכל המכתבים